החטא הקדמון

" ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל " ( בראשית ב' ). האיסור הקדמון שהוטל על אדם וחוה טומן בחובו לכאורה מכשלה מרכזית ברורה . הרי אם פירות העץ עשויים לחון לאדם דעת מדוע להימנע מלאכלם? הייתכן כי הקב"ה לא ידע מראש את תוצאות המעשה ביודעו כי אין לאדם את הכוחות הנדרשים לעמוד בפיתוי וביצר הסקרנות ? על החטא הקדמון במאמר שלפניכם.

" ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל " ( בראשית ב' ). האיסור הקדמון שהוטל על אדם וחוה טומן בחובו לכאורה מכשלה מרכזית ברורה . הרי אם פירות העץ עשויים לחון לאדם דעת מדוע להימנע מלאכלם? הייתכן כי הקב"ה לא ידע מראש את תוצאות המעשה ביודעו כי אין לאדם את הכוחות הנדרשים לעמוד בפיתוי וביצר הסקרנות ? הציווי נאמר בלשון יחיד "לא תאכל" אם כן מדוע נענשו שניהם?

במאמר הבא נכנס לתוך סודות הקבלה המגלים את המשמעויות המקופלות בפסוק זה ואת המסר הגלום בהן. אם כן מדוע נאמר " עץ הדעת ". בתורת הקבלה נאמר כי " דעת " היא התוצאה שבאה מחיבור החכמה והבינה יחד. רק בחיבור ספירת החכמה עם ספירת הבינה מתקבלת ספירת הדעת. אסביר : " נתן הקב"ה בינה יתרה באישה יותר מבאיש היינו שהקדים בה בינה יותר" (שו"ת,א'). מכאן אנו למדים כי הבינה , מלשון התבוננות, מצביעה על היכולת לרדת לעומקם של דברים ולהבדיל בין עיקר לטפל, מבטאת במהותה את הכוחות הנקביים בבריאה בעוד החכמה שהיא אסופה של ידיעות רבות בתחומים מגוונים, מבטאת את הכוחות הזכריים. ולכן ה" דעת" מייצגת את התוצאה שבאה מחיבור שניהם. 

בורא עולם פונה לאדם ואומר : "כל מה שבראתי בראתי על מנת להטיב עימך". חכמי הקבלה מלמדים כי נטל הקב"ה את האדם ואמר לו : " ראה מעשיי כמה נאים ומתוקנים הם, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי". דהיינו כל מה שקיים בבריאה הוא לטוב. החל מהחי דרך הצומח וכלה בדומם. הכול הוא הוויה אלוהית . אם כך הם הדברים אין זה נכון לחיות בשיפוטיות ולומר : זה טוב וזה רע. בפניית האל את האדם ביקש ללמדו שלא יכניס מחשבה שיפוטית אל דעתו (לא תאכל) אלא יאמץ לליבו את העובדה שכל מה שנברא הוא למענו, בשבילו ולתועלתו. לכן אל תכניס מחשבה שלילית זו לליבך (לא תאכל), אלא דע כי כל מה שנברא הוא לטובתך ועליך לראות בכך סימן נפלא לרצון הבורא להיטיב עמך.
לפיכך נאמר " לא תאכל " בלשון יחיד, לומר לך שאדם וחווה חד-הם, כפי שנאמר " זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם" כלומר: הן הזכר והן הנקבה משויכים ונקשרים לאחדות אחת כוללת הנמשכת מההוויה האלוהית . כעת מובן מדוע לפני שאכלו מעץ הדעת היו עירומים ולא הרגישו בזה דבר רע . ורק לאחר שאכלו מעץ הדעת הכניסו שיפוטיות לדעתם והרגישו נבוכים כי עירום אינו מכובד, הביטו זה על זו באופן שונה ונתנו ביטוי ותוקף לראייה הפנימית שלהם , ראיית הלב, שהתנהלה באופן מוטעה ושגוי מיסודו. הדברים אמורים גם לגבי כל נושא נאחר שעניינו משקף מידת שיפוטיות וביקורת. לכן כאן המקום לומר כי צמד המילים "טוב ורע" מרמז על מידת השיפוטיות שבאופן כללי אינה מומלצת כלל לאדם ומוטב להשאירה ביד הבורא. בכל מקום בו נראה את המילה " רע " נחליף את מיקום האותיות ונקבל " ער ". כלומר, כאשר האדם צריך להגשים את ייעודו אך אינו נוקט בכל המהלכים הנדרשים אזי קרוב לוודאי שיחוש רע , אך עליו לדעת כי הרע הזה טוב הוא . דהיינו שיתפכח יתעורר ויתעל את מעשיו לאפיקים מועילים שבכוחם לפרוץ דרך ליישום היעוד האמיתי. 
כעת נשאל האם האל מעניש במכוון את האדם בשל חולשתו או שמא רצה ללמדו שיעור מהותי ? ( אדם וחווה), והרי בורא עולם כולו טוב וברצונו לעשות טוב.

וכדי ליישב סוגיה זו יש לבאר תחילה מהו "עץ הדעת" במינוח הקבלי. כידוע ישנן עשר ספירות ולכל אחת היבטים ייחודיים האוגרים ואוצרים בתוכם ידע נרחב אודות סודות הבריאה כולה. כך שמי שמכיר את פשר הסודות יוכל לבצע מהלכים דרמטיים המסוגלים לשנות אפילו את סדרי הטבע (קבלה מעשית) .משום כך שלל מהם את היכולת שניתנה להם מלכתחילה להשתמש בידע העצום שעמד לרשותם ולו רק בשל הכנסת השיפוטיות לתוכם. ללמדנו כי כל זמן שנחיה בשיפוטיות או אז לעולם נהיה שבויים במעגל קסמים דרכו לא נוכל לקבל את אור הבורא ,אך אם נצא ממידת הביקורתיות נזכה לתובנות אמיתיות ולשפע רוחני רב העשוי לחולל פלאים באיכות החיים.

מוגש בברכה
יצחק אהרון, ראש מרכז "חכמה".