פורים שמח ומבדח

ביהדות בכלל ובחכמת הקבלה בפרט מייחסים לשמחה ולצחוק הבוקעים מהלב אמצעי נפלא ונעלה להמתקת הדינים השורים על האדם, למחיקת כל כעס והקפדה ויש הרואים בכך אפילו סגולה במידת התיקון והתשובה, שהרי כבר נאמר "לב שמח יטיב גהה". בזוהר כתוב: "פורים אתקריאת על שם יום הכיפורים"(תיקונין,נז'). מהכתוב ניתן ללמוד על הקשר הרעיוני- לוגי בין פורים לכיפורים. עוד על פורים, רעשנים, תחפושות ומסכות בראי הקבלה במאמר שלפניכם.

חג פורים על אף היותו החג הכי מבדח בעיר טומן בחובו משמעות נדירה ומיוחדת. לכן לא פלא כי נכתב שלעתיד לבוא כל המועדים יתבטלו מלבד פורים. חכמי קבלה רואים בחג הפורים מאורע חשוב מאין כמוהו בלוח השנה העברי. הם לימדו כי יחודו של החג אינו נעוץ בהתחפשות ובשתייה לשכרה, אלא בהכרת העובדה שבנקודת זמן היסטורית היהודים כולם במצוקתם הקשה התאחדו יחדיו והתאגדו כאיש אחד בלב אחד ומתוך האחדות, השיתוף והרצון לסייע איש לזולתו ,הם הצליחו למשוך על עצמם את כוחו של האור העליון , הוא אור הבורא המתגלה לברואיו, שיצר לתקופה מסוימת מציאות שונה מהמוכרת. כזאת שבה השפע הרוחני מצד הבורא מגיע לאדם השם לנגד עיניו קודם את מצוקת הזולת ושיברו ורק אח"כ את שלו. לפיכך רואה הקבלה בשינוי הגישה מיחידים שכל רצונם לקבל לעצמם להתחברות חברתית ולערבות קולקטיבית- הדדית את המפתח למשיכת האור העליון שסייע להם להינצל ולקרוע מעליהם גזירת שמד. המהפך העצום שחוללו היהודים בזמנו כלפי ראיית החיים ברובד הרוחני, גרר אחריו היפוך דרמטי של העדפת הרוח (עולם הסיבות)על החומר(עולם התוצאות). אז כיצד ומדוע נקשר הצחוק וההומור לחג בעל משמעות עמוקה, רצינית ושורשית כל כך?
אם כן, ביהדות בכלל ובחכמת הקבלה בפרט מייחסים לשמחה ולצחוק הבוקעים מהלב אמצעי נפלא ונעלה להמתקת הדינים השורים על האדם, למחיקת כל כעס והקפדה ויש הרואים בכך אפילו סגולה במידת התיקון והתשובה, שהרי כבר נאמר "לב שמח יטיב גהה".
בקרב הציבור נתפסת הקבלה פעמים רבות כתחום רציני,מאופק, חמור סבר ושמרן. אולם אם נרד לעומקם של דברים נגלה כי ספר הזוהר, הספר המרכזי בתורת הסוד היהודית, לצד היותו עמוס בידיעות חשובות ביותר הוא מלא בהומור דק ועדין ומסופר בצורה עתירת דימיון ושובת נפש. ההתייחסות למציאות הקיומית ולאלוקות מובאת בקריצה ובחצי חיוך עדין העולים בקנה אחד עם דברי חז"ל, שמי שלא קולט את ההומור והקריצה שבתורת הנסתר לא יורד באמת לעומקם של דברי הסוד ונתפס לחזות המילים החיצונית בלבד.
בזוהר כתוב: "פורים אתקריאת על שם יום הכיפורים"(תיקונין,נז'). מהכתוב ניתן ללמוד על המכנה המשותף ועל הקשר הרעיוני בין פורים לכיפורים. ביום הכיפורים מתגלים לאדם כל הרצונות הפנימיים (הרוע הפנימי) וביום זה הוא שרוי בקיבעון ואינו יכול להשתמש ברצונותיו החופשיים לתועלתו. הוא נמצא בחמישה עינויים כנגד חמשת דרגות העביות שאח"כ עוברים לחמשת הספירות : כתר, חכמה, בינה, ז"ע, מלכות והן מתלבשות בחמשת החלקים הרוחניים: נפש, רוח, נשמה, חיה,יחידה. אם ביום הכיפורים משביתים את הרצונות הפנימיים מגיעם לחג הסוכות שבו נעשה תיקון פנימי ובגמר התיקון מגיעם לפורים. חכמת הקבלה רואה בחגי ישראל תחנות במסע חייו של האדם דרכן הוא עובר אל עבר השלמות הרוחנית וחג פורים מסמל את התחנה האחרונה והסופית הנקראת גמר התיקון. עדות לכך נמצאת במילה כיפורים משמעה " כ-פורים" ,כמו פורים. לפיכך ניתן להסיק מהכתוב שחג פורים, על אף היותו חג מבדח ומשמח, עולה בקדושתו ובמעלתו על יום כיפורים ולאמיתו של דבר נמצא במדרגה רוחנית עליונה ממנו. חכמי הקבלה גורסים שההקבלה הרעיונית בין שני החגים הללו אינה לחינם. בעוד שיום כיפור הוא יום מחילת העוונות חמור הסבר והרציני שבו אנו מענים את נפשנו ועורכים חשבון נפש פנימי נוקב, בפורים ניתן לתקן את עוונותינו דרך הצחוק ושמחת הלב. כאמור בתחילת הדברים, ביהדות מייחסים לצחוק מעלה גבוהה ונישגבה מאוד שעיקרה לשמוח ולשמח. המהר"ל מסביר כי בפורים אנו חוזרים אל הילדות הפנימית לשם תיקון הנפש המתרחש דווקא ביום הזה מתוך התחברות לתום ולשמחה של ילדות נשכחת. בספר יצירה כתוב : "המליך אות ק' בצחוק וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן דגים בעולם ואדר בשנה..."(פרק ה'). חודש אדר מתאפיין בצחוק ובחוש הומור. בפורים אנו מרשים לעצמנו באופן חד פעמי להתנהג בהיתול גמור,להתחפש ,להתבדח ולהשתכר עד דלא ידע. אנחנו מרמים מעט, משקרים מעט, מתנהגים בהיתול ועושים את עצמנו ההיפך הגמור ממה שאנו דרך תחפושת השקר. עצם פריצת הגבולות בפורים נובעת מתוך הכרת המסגרות. שהרי הבנה טובה ומבוססת של המסגרות מתאפשרת על דרך ההיפוך - עד שהן מפסיקות לאיים ומתגלה הפן הלא מחייב והמותר לרגע .פרט לכל הנאמר קיימים נושאים עיקריים שרצוי לתת עליהם את הדעת. הראשון הוא משלוח המנות שנועד לקרב לבבות ולשמח את הזולת והוא בבחינת סמל לאחדות העם. משלוחי המנות המסורתיים שאותם אנו נוהגים לציין בכל חג פורים, מבטאים באופן מובהק את השינוי המתחולל בנפשו של כל יהודי המסיט לרגע את רצונו לקבל לעצמו בלבד (המיוצג ע"י המן), יוצא מתוך "האני" הפרטי והמצומצם ומפנה מבט אל עבר השכבות החלשות בחברה ומושיט להם יד מסייעת. כל אלה מסמלים את שינוי המגמה שבין הרצון האגואיסטי, הוא הרצון לקבל, ובין רכישת רצון לקבל על מנת להשפיע (המיוצג ע"י מרדכי) על האחר בכל טוב. השני הוא מתנות לאביונים, עניין רציני וחשוב מאין כמוהו הסובב סביב מעלת הצדקה. כל השנה אנו מצווים לתת צדקה "לעני הגון" אך בפורים כל הפושט יד נותנים לו. הסיבה לכך נובעת מתוך הצורך לעורר כלפינו את מידת הרחמים ואת מידת החסד, שהרי כבר נאמר "צדקה תציל ממוות". השלישי והאחרון הוא קריאת תהילים. חכמי הקבלה לימדו כי סגולה עצומה בפורים לקרוא את פרק כ"ב בתהילים.
לכן, פורים הוא חג בעל משמעות דואלית, רציני ולא רציני גם יחד. חג של כפרה ומחילת עוונות מתוך בדיחות הדעת. הקבלה מלמדת שביום זה ממש כל הקומדיה הזו מתרחשת כחלק מווידוי על חטאים ומי שנוהג כבדחן מעלה בודאי חיוך על שפתי הבורא, מוחק כל דין כעס והקפדה ומביא למחילה ולסליחה גדולים. לסיכום אנו למדים שלצחוק ולחוש ההומור חשיבות רבה שבלעדיהם אין לאדם אפשרות ממשית להבין את סודות החיים. מלאו את חייכם בצחוק ובשמחה שהרי ר' נחמן כבר לימד " מצווה להיות בשמחה תמיד" כי אנשים שמחים מאריכים ימים. אז בואו ונצחק. חג שמח!

מוגש בברכה
יצחק אהרון, ראש מרכז "חכמה".