הנס האמיתי
נס חנוכה קשור בעיקר בהתעוררות והבנה שמי שאני -זה בדיוק מי שאני צריך להיות. ללכת עם האמת הפרטית גם אם היא לא מיישרת קו עם כולם. לדעת פשוט מה טוב ולזכור שלאהוב את עצמך בדיוק כמו שאתה זו לא מילת גנאי. את ההתחפשות ליוונים נשאיר לפורים אך ביתר ימי השנה אין הכרח להתחפש "ליוונים" כדי להרגיש מצליחים
תרבות יוון העתיקה הציגה לראווה את כל הכישרונות האנושיים – ספרות, דרמה, שירה, ארכיטקטורה, ספורט, פיסול ועוד. הם העלו על נס את יופיו של הגוף ויצרו סביבו תרבות מעוצבת ומסוגננת, המציבה אמות מידה של פרופורציות, הרמוניה ויופי ויזואלי כובש לב ועין. בשונה מהתפיסה היהודית שדוגלת בצניעות הגוף וריסון תאוותיו, לא היה דבר בגוף האנושי שנראה להם שלילי, מביך ופרטי . הם הגיעו להישגים פורצי דרך ביכולתם לשלב תנועה, זרימה ומראה טבעי באבן. ליצור פסל שיש בו מן הביטויים המרשימים ביותר של תנועה, הבעה וחד פעמיות. אין שום תחושה של דיסהרמוניה, הכול כל כך סימטרי ,מדויק וצד את העין. בין אם מדובר במדעים, פילוסופיה, ספורט, שירה, מחזה, פיסול או כל ענף אומנותי אחר, יובן שכל אלה מתחברים לתוצאה מתבקשת של תרבות מרתקת שעוצבה וסוגננה משך שנים ארוכות של מדידה, ביקורת, תחרות ויצירה של מלומדים רבים, שלמעשה אף יושמו במאמצים משותפים של יוצרים מגוונים. עלינו להדגיש זאת על מנת שנבין את עוצמתה האדירה והמשקל הרב של הציוויליזציה היוונית שיועדה בזמנו להיות התרבות הכלל אנושית. באותם ימים היהדות הקטנטנה פוגשת תרבות אלילית ענקית שנמצאת בשיא בשלותה וכוחה הפוליטי, הצבאי והתרבותי. ההתנגשות הצפויה מראש בין שני עולמות בעלי השקפת עולם קוטבית ופערי תרבות מהותיים הובילה את היוונים לא רק לכיבוש צבאי טריטוריאלי אלא בעיקר לכיבוש תרבותי, לכבוש את היהדות, מבפנים. העם החל שוכח את ייעודו ההיסטורי, תפקידו ומקומו בעולם והפנה עורף לדרך אבותיו. ייחודו היטשטש והואץ תהליך התייוונות וחדירת מנהגים זרים לחיי התושבים היהודים בארץ ישראל. אלא שאליה וקוץ בה התרבות הנוצצת גבתה את מחירה לאו דווקא בהטמעת מסרים ומנהגים אלא התייוונות משמעה שכחת עצמיותו של האדם ואיבוד זהותו העצמית. השטיפה התרבותית מגיעה בשטף עז והנסחפים בו טובעים אל תוכה ואיתם טובעת זהותם וייחודם. שטיפת המח של היוונים בעבר מזכירה במידה רבה את שטיפת המוח היום- תרבות הצריכה המוגזמת, האופנה שמשתנה וקובעת היום מי שיק ומי שוק, מלמדת אנשים מה יפה ונכון מה לא! התכתיבים והמסרים החדים שוטפים את המוח ודורשים עמידה בסטנדרטים שמאשרים לאדם שהוא אכן שווה משהו, שחייו אינם חיים אם לא יהיה לו את הדבר הבא ומי שמשתרך מאחור חש לא רלוונטי ומעודכן וכזה אף היחס כלפיו.
אם כן כיצד ניתן להגיע ולפתח הערכה עצמית בחברה תובענית ותחרותית הנתונה לחסדי האופנה המשתנה. האדם בחברה המערבית בונה ומבסס את כבודו העצמי על סמך הישגים חיצוניים שבמרבית המקרים אינם מעידים מאומה על מהותו הפנימית. בכניעתו למול תכתיבי החברה הוא מניע עצמו על מנת להשיג את מה שאחרים יזהו כסמל מעמד בבחינת "מה יגידו ויחשבו אחרים".. במקרה שכזה שאלת ההגדרה העצמית תעמוד בקנה אחד עם המקצוע או הקריירה ואם הדבר מרשים אחרים מיד מתעוררת תחושה מרגיעה של חשיבות ודיינו בכך. ברם, התמקדות מוטעית שכזאת בהישגים חיצוניים חיש מהרה נוטעת באדם מתח רב מפני החשש מכישלון. הואיל ואם איש לא יתרשם מה יקרה להערכה העצמית, הייתכן כי היא תתמוטט ותקרוס בתוכו? שינוי הערך העצמי של האדם יכול להתחולל קורה רק כאשר האדם אינו מודע לערכו האמיתי. כאשר ההערכה העצמית של האדם מושתתת על דעתם של אחרים, הרי שהדבר מעיד בעליל על חוסר הכרת הערך העצמי מצד האמת. עצם התמקדות החברה ההישגית בשאלת "מה אתה" (דמות) ולא "מי אתה" (מהות) מפחיתה משמעותית את היכולת שלנו לפתח הערכה עצמית ראויה. מסר שכזה לאדם מעיד כי אין מקום אחר להערכה עצמית פרט להוכחת הישגים מוחשיים והדבר יוצר לחץ עצום. אם שאלת ההצלחה היא הדרך היחידה לזכות בהערכה עצמית הרי שרבים מאתנו שכשלו בדרכם לעולם יישארו שבויים בתחושת חוסר הערכה עצמית ואלה שהאיר מזלם וזכו להצלחה לעולם יישארו שבויים בתחושת הפחד שמא היא תאבד. היהדות כדת מחנכת מלמדת כי כבוד והערכה עצמית הם זכות בסיסית מולדת של כל אדם עד כי מצוות רבות מנחות אותנו כיצד לנהוג בזולתנו.
חכמת הקבלה גורסת כי גודל המאמץ ולא השגת המטרה הוא הנכון. בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, מלמד כי מי שמתחיל ללמוד קבלה על אף שבתחילה אינו מבין דבר והדברים נראים לו סתומים, מעורר עליו אורות מקיפים כגודל המאמץ שהוא משקיע אף על פי שלא הגיע עדיין למדרגת ההשגה. לפיכך יש לראות במאמץ משמעות רבה לא פחות ואפילו יותר מההישג עצמו. מכיוון שכמעט בלתי אפשרי לכמת ולאמוד מאמץ , החברה המערבית לרוב אף מתעלמת מערכו. לכן יש לדעת כי לעולם איננו מסוגלים לעמוד על טיבו וערכו האמיתי של האדם בהתבסס רק על הצלחתו והישגיו, כיוון שלעולם לא נדע באמת מהם הקשיים והנסיבות עמם היה עליו להתמודד, בבחינת "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". בחכמת הקבלה אנו למדים כי האדם נשלח לתוך מציאות חיים שבה עליו להתמודד עם מה שנקבע לו (גורל) ובמציאות שכזאת ניתנה בידיו השליטה אך ורק על מידת המאמצים שעליו להשקיע על מנת להיטיב את מצבו. שהרי ידוע הדבר כי מבחן התוצאה לא תמיד עולה בקנה אחד עם מידת ההשקעה והמאמץ ונדרשת לשם כך תמיכה רוחנית כרוח גבית בדרך להגשמת המטרות. כאמור האופן שבו אנו מתמודדים עם הנסיבות הוא זה שקובע אם הצלחנו ולא מידת ההצלחה עצמה היא שקובעת . ובמילים אחרות הדרך הארוכה שעשינו במעלה ההר חשובה אף יותר מהמקום בו אנו נמצאים כעת בדרך המעפילה.
כי אני זה אני
לפיכך נדע כי אנו צריכים לראות את המציאות בעיניים פקוחות ולא לנסות ולהשוות את עצמנו לאחרים. עלינו להיות מודעים למגבלות וליתרונות שלנו והערכתנו העצמית צריכה לנבוע קודם כל מהידיעה שאנו עושה כל שביכולתו כדי להתקדם. אך כאשר הפנימיות שלנו נטמאת ברעיונות של תרבות זרה שמדרגת באכזריות את מי ומה שאתה וקובעת עמידה בתקן ממותג, אזי היא נכנעת ונרמסת. הקבלה מלמדת שפך השמן הטהור הוא גרעין האישיות שלנו, מי שאנחנו באמת, ללא, מסכות, שקרים ובעיקר ללא חנופה.
ולכן נס חנוכה קשור בעיקר בהתעוררות והבנה שמי שאני -זה בדיוק מי שאני צריך להיות. ללכת עם האמת הפרטית גם אם היא לא מיישרת קו עם כולם. לדעת פשוט מה טוב ולזכור שלאהוב את עצמך בדיוק כמו שאתה זו לא מילת גנאי. את ההתחפשות ליוונים נשאיר לפורים אך ביתר ימי השנה אין הכרח להתחפש "ליוונים" כדי להרגיש מצליחים .כבר אמרו חז"ל שבפנימיותו של נס פך השמן טמון מסר נפלא – אותם כוהנים האמונים על הדלקת המנורה ידעו שיש רק פח אחד המספיק ליום אחד ולפניהם עוד שבוע שלם, אך בכל זאת לא נפלה רוחם וניצחון הרוח על החומר הוכרע והנס אכן קרה – הפך הספיק לשמונה ימים כך שלמעשה הנס האמיתי הוא בעצם ניצחון התקווה על הייאוש, כוחה של אמונה עצמית מתוך בטחון אישי וההכרה בכך שפך השמן הטהור הוא מי שאנחנו באמת ונס חנוכה מעורר להכרה בשמן הטהור הזה, שדולק בנפש בבחינת " נֵ֣ר יְ֭הוָה נִשְׁמַ֣ת אָדָ֑ם" שתפקידו להאיר את חיינו ואת העולם כולו.
מוגש בברכה
יצחק אהרון, איש קבלה ראש מרכז 'חכמה'