שמור מרחק

אחד הכוחות העצומים הפועלים באדם הוא יצר הסקרנות. יצר זה דוחף את האדם לשאוף ולדעת יותר "מה למעלה ומה למטה, מה לפניך ומה לאחור" (משנה חגיגה ב, א). בדברים הבאים נעמוד על תכונת הסקרנות תוך התמקדות ספציפית ומצומצמת בעולם המאגיה והכישוף.

הוגי הדעות ביהדות נחלקו האם יש ממש בכישופים המשנים את הטבע הפיזיקלי או לא. ההוגים הרציונליסטיים (רמב"ם,רס"ג) ביהדות שללו לחלוטין את יכולת ההשפעה של כישופים על המציאות. לדבריהם מכשף הוא אדם אשר גורם לאנשים לחשוב שעושה מעשה פלא בעוד אינו עושה דבר החורג מגדר הטבע. לעומתם, חכמי ישראל אחרים, ביניהם גם חכמי הקבלה)רמב"ן, רש"י, ראב"ע, מהר"ל)  סברו שישנם כישופים היכולים להשפיע על המציאות הפיזיקלית. הבדלי תפיסות העולם המבוטאים במחלוקת זו, באים לידי ביטוי בראייה שונה של הסיבות לכלל האיסורים המאגיים.

אחד הכוחות העצומים הפועלים באדם הוא יצר הסקרנות. יצר זה דוחף את האדם לשאוף ולדעת יותר "מה למעלה ומה למטה, מה לפניך ומה לאחור" (משנה חגיגה ב, א). בדברים הבאים נעמוד על תכונת הסקרנות תוך התמקדות ספציפית ומצומצמת בעולם המאגיה והכישוף. בעולמה של קבלה תכונת הסקרנות הבריאה מבקשת לדעת אם יש דרך לפרוץ אל מחוץ למעגל החיים הגשמיים -מצומצמים הנחווים בחמשת החושים בלבד, והאם ישנה דלת נסתרת המובילה למציאות נוספת, מקבילה למציאות שבה אנו חיים ושדרכה ניתן יהיה להתעלות רוחנית ולחוות חיים מלאי תוכן משמעות וסיפוק. כל זאת תוך לימוד מסודר המעוגן בכתבי קבלה ובדברי חכמים לאורך הדורות שהציבו הגדרות ברורות המבחינות בין מותר ואסור ובין כשר לפסול. ובמילים אחרות מותר וראוי אף לשאול,לתהות, לחקור להתפלפל ולדרוש אך הכול צריך שיתקיים במסגרת הגדרת גבולות גזרה ברורים שהתורה קבעה, וחל איסור מובהק וגורף לחצות אותם הן בלימוד התיאורטי והן בזה הפרקטי לסוגיו השונים. 

יובן כי מטבעה תכונת הסקרנות האנושית המתפתחת הכרחית לקיומו ונחוצה להתקדמותו של המין האנושי ואלמלא הייתה קיימת האנושות הייתה בוודאי נותרת באותה נקודת התחלה שבה החלה. פן נוסף בסקרנות מתגלה כאשר האדם רותם אותה לחקור ולברר עניינים מעבר לגבולות המוכרים והמותרים שכבר נחתמו ע"י חכמי ישראל שהזהירו כי אין רשות להיכנס, לחקור ולעסוק במה שכבר נאסר מקדמא דנא. במקרים שבהם האדם מכניס עצמו לעולם המאגיה והכישוף הוא מחייב עצמו בסכנות גדולות האורבות לו וכפועל יוצא כל מעשיו עתידים להיפרע עם הזמן. התורה כבר עמה על טבעו של האדם וידעה לזהות היטב את המסוכנות שבסקרנות וקבעה נחרצות בכמה מקומות: "כי אתה בא אל הארץ אשר ד' נותן לך, לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם, לא יימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף. וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. כי תועבת ד' כל העושה אלה." (יח'). בספר ויקרא (יט, לא): "אל תפנו אל האובות ואל הידעונים אל תבקשו לטמאה בהם". ובשמות (כב, יז): "מכשפה לא תחיה". 

כלומר ישנם מספר תחומים מפורשים הנקשרים ישירות לעולם המאגיה והכישוף שנאסרים באופן מוחלט וגורף ללא כל פרשנות ו/או הקלות. כל זאת מתוך הכרת היהדות כי מכוח ההתחברות עם כוחות טומאה ועולם הנפטרים מעמיד האדם היהודי את עצמו בסכנה ברורה ומיידית. הפירוש למונח "כישוף" מופיע בהרחבה בתורה שבעל פה , אך בגלל מיעוט השימוש בכישוף לסוגיו השונים הלכה ופחתה הספרות ההלכתית בנושא . עוד ובימי קדם על הסנהדרין, המוסד הדתי העליון בימי בית שני שבידיו רוכזו סמכויות רבות, הייתה חובה לדעת בבקיאות את מקצועות הכישוף לסוגיו השונים בכדי שיוכלו לשבת בכס המשפט ולדון את המכשפים ולהכיר בהם ככאלה (מסכת סנהדרין דף סח). בימינו אנו נשארו רק שרידים הלכתיים בודדים המתייחסים לכישוף (סימן קעט, שולחן ערוך יורה דעה). חכמת הקבלה טוענת כי כישוף או מאגיה הם דרך לשנות את המציאות הפיזית באמצעים רוחניים או מנטאליים פסולים ויש להישמר מהם מאוד. היא מסייגת אותם לכוחות טומאה ולסיטרא אחרא ולפיכך רואה בהם חוכמות חיצוניות נחותות שמקורן באמונת שקר ובכפירה המתנגשות עם כוחה של אמונה באל אחד. לעומת זאת הקבלה מצידה מציגה את הדרכים הנכונות והראויות שמקורן באמונה ובטהרה שלמה שבאמצעותן יוכל האדם לשפר משמעותית את איכות חייו האדם בכל התחומים החשובים לו. אם כן הקבלה מחנכת אותנו שעל ידי אמונה אמיתית ופעולות רוחניות טהורות יוכל האדם להשיג מבוקשו אף יותר מאדם המבקש לעסוק בכשפים. הואיל ומעשה כשפים מוגבל ביכולותיו ובעוצמתו כיון שאין מקורו בבסיס אמונה אלא בסוד השבעת ישויות טמאות, שבסופן האדם משלם מחיר גבוה ויוצא נפסד. יובן למעיין בנאמר כי הכישוף ביסודו מוגדר כמעשה ידי אדם אשר כופה את רצונו על סביבתו באמצעים לא כשרים ומעתיק אפוא את הדגש מן האל אליו ומדמה עצמו לבעל כוחות עליונים. מכאן שהעוסקים בדבר קוראים תיגר על ריבונותו של האל בעולם ועוברים על האיסור החמור מכל – עבודה זרה!! 

המאגיה מקורה בלועזית ( MAGIC) והיא עוסקת בקשר שבין עולם החיים ועולם הנפטרים. בדרך של לחשים, השבעות, חיזוי וניחוש העתיד וטקסים פולחניים שונים. בכל תרבויות המזרח הקדמון הייתה למאגיה השחורה השפעה ישירה על אורחות החיים. באותן תקופות רבים השתיתו את הנהגותיהם בהסתמך על דברי המכשפים שלהם יוחס להם מעמד חברתי מכובד. יובן כי המאגיה השחורה הינה מאפיין של פוליתיאיזם, אשר היהדות מכנה עכו"ם, אשר בדרך זו מצאו ביטוי לצרכים אנושיים בסיסיים ולהתמודדות מול תופעות טבע שלהן לא מצאו הסבר. כדי להבין לעומק עניין זה עלינו לחזור מאות ואלפי שנים אחורה בזמן, לדמיין את עולמם של הקדמונים, לפני העידן המודרני, השכלתני והממוכן ולשאול את עצמנו כיצד הסבירו לעצמם בני האדם תופעות טבע, מחלות או אסונות. 
באותן תקופות עתיקות רבים השתיתו את הנהגותיהם ואורחות חייהם לטוב ולרע בהסתמך על דברי המכשפים אשר במוצא פיהם חרצו גורלות . מאז ומעולם היהדות שוללת לחלוטין את המאגיה והכישוף ומזהה אותם עם עבודה זרה. היא אוסרת על שימוש בתכנים פולחניים אסורים שנאמר כי המאגיה והכישוף הם " תועבות הגויים"(שמות כ"ב) השוללים את ההכרה באל אחד ושנועדו להכפפת חוקיות הבריאה לתועלתו של האדם. כל זאת מתוך רצון עצמי (אגו) גס ,מגושם ודורסני שדורש לעצמו בלבד ואינו בוחל בשום אמצעי להשיג מטרותיו. בתלמוד במסכת סנהדרין סז' נאמר: אמר רבי יוחנן למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה (כשפים – נוטריקון כחש פמליא של מעלה). בתורה נקראים סוגי המכשפים בשמות : חרטומים, אשפים , מכשפים וכשדים" ( דניאל ב'). באותה נשימה באה הקבלה ומכריזה כי הגדת עתידות לפי אותה חוקיות אסורה בתכלית. בין שאר התחומים האסורים נמנים: כשפים לאהבה, קריאה בקפה, בקלפים, בשמן ,סיאנס וכדומה. 
היהדות רואה את הקב"ה כשליט יחידי על כל הכוחות בעולם. ואף אדם אינו יכול להשפיע במעשיו על רצונו. עם זאת,לעיתים מעניק הקב"ה ליחידי סגולה ראויים כוח רוחני גבוה על מנת להוכיח את גדולתו בעולם. כשם שעשה משה בהפיכת מטהו לנחש ובהשבתו למצבו הטבעי, בהטלת צרעת ביד –ובריפויה ועוד אותות ומופתים רבים שמבצעים נבחרי ה',במצוות ה'.
מנקודת מבטה של הקבלה כל נושא המאגיה השחורה מעיד על כפירה ואמונת שקר. חכמי הקבלה מציינים כי הן העוסקים בדבר והן אלה הפונים אליהם עלולים לשלם מחיר כבד מנשוא, לעיתים עד סכנת חיים ממש. בין המתנגדים הבולטים לעניין זה היו ענקי הקבלה האר"י,ר' שמעון בר יוחאי,הרמב"ן,ר' נחמן. לשיטתם כל מעשה הכשפים יונקים חיותם מטומאה ומסטרא אחרא ויש לדעת כי כל פעולה רוחנית בדרך זו טומנת בחובה מחיר גבוה שאותו האדם עלול לשלם. כלומר, אותו כוח רוחני שלילי יחזור ויפגע בעוצמה אדירה במי ששילח אותו כפי שציין הרמב"ן "מעשי כשפים על ידי מלאכי חבלה הם נעשים" (ספר שמות פרק ז') קרי, כל המאגיה השחורה ומעשי הכשפים מבוצעים באמצעות השבעת מלאכי חבלה והם תובעים מהאדם "תג מחיר" גבוה בגין כך.
אם כן, כישוף או כל השפעה רוחנית שלילית שמקורם במעשה ידי אדם המבקש לשלוט בזולתו על מנת שיעשה את רצונו כרצונו, מבטאים את הרובד הרוחני העכור ביותר הנמצא במדרגה החשוכה ביותר כל זאת משום השימוש באנרגיה שלילית ובכוחות אפלים להשפיע על רוח האדם ו/או על הגלם תוך שימוש שלילי בפוטנציאל הגלום בשלושה יסודות הטבע: אדמה, רוח ואש (מים אינם נטמאים )ואפילו ע"י שימוש בגוף האדם כמובא בליקוטי מוהר"ן בתורה ס"ד : " כמו אצל האדם יש כמה מיני מותרות ופסולת כגון ציפורניים ושיער וזיעה ושאר פסולת ומותרות וכן כישוף בא ממותרות ופסולת אלה". 
דרך הכישוף, החומרים והכלים אסורים בתכלית האיסור ביהדות. בספר שמות פרשת משפטים נאמר" מכשפה לא תחיה " זהו הפסוק הקצר ביותר בתורה(במילים ואותיות) כדי לא לפגוע בטהרת התורה על ידי הרחבה בעניין הטומאה . אדם העושה מעשה כשפים מבקש לשלוט ולגנוב דעתו של אדם אחר עד אשר יכניעו ויכשילו במעשיו. ולפי החוק הפיזיקאלי של סיבה ותוצאה גם כאן האדם המבקש להשליט רצונו על זולתו באמצעים פסולים עלול להינזק מהותית עד כדי פגיעה אנושה בגופו ובנפשו .הכישוף למטרות אהבה , החזרת אהבה וכדומה אמור לגרום ל"אהוב" לתת את אהבתו ולהתמסר בצורה עיוורת ובאופן מלא, מבלי לדעת סוד המעשה. לעניות דעתי מושג " החזרת אהבה " מעצם הגדרתו טומן בחובו בעיתיות רבה ביותר. בזמן פרידה אנו חשים נפרדים מהקוטב השני שלנו ותחושת כאב חד וצורב מפלחת את הלב. ישנם כאלה שישכילו ללמוד את השיעור וימשיכו הלאה בחייהם וישנם הממאנים להשלים עם רוע הגזרה ובשיברונם הם פונים לעולם הכישוף. עצם הרצון האנוכי והאגואיסטי של האהוב הננטש להשליט על מושא אהבתו את כוחו כך שיעשה את רצונו כרצונו מעיד על הפעלת אלמנט כוחני השולל מהאדם את אפשרות הבחירה החופשית לאהוב את בן / בת הזוג מתוך רצון נקי וטהור הניצב על יסוד החשיבה העצמאית ושיקול הדעת. החפים מכל מניע כפייתי הגורם לערפול חושים ולחולשה שבגינם האהוב מוסר את ליבו בצורה עיוורת וללא כל יכולת שליטה. מה שבוודאי מעיד על אהבה שקרית, מלאכותית וחסרת כך ערך רגשי ממשי שלעולם לא תחזיק מעמד ותתפורר לאיטה עם הזמן. לכן, אין ולא תיתכן "החזרת אהבה" שאין בה שלילת חירות ודעת מן הזולת ומה ששנוא עליך לא תעשה לחברך. יובן מדברי כי חכמת הקבלה איננה מכירה במושג " החזרת אהבה " וכל ניסיון לשייך לה תחום זה חוטא לאמת. אסייג את דברי לעניין שלום הבית בין איש לאשתו שגדולי המקובלים הרחיבו בעניין זה ולימדו כי מצווה גדולה להשכין יחסי אהבה ורעות בזוגיות אך לא בכל מקרה ולא בכל מחיר ולראיה קיימת מצוות גירושין. לפיכך טועים ומטעים כל אותם הטוענים כי יש באמתחתם סודות פלאיים מהקבלה להשבת אהבה נכזבת ולעניות דעתי מדובר בהולכת שולל ובאשליה להמונים. אהבה נמשלת לאש וכשם שהיא ניצתת בין אנשים באותה מידה היא יכולה לדעוך ולהיכבות. כך שכל ניסיון להצית אותה מחדש כמוהו לנסות להחזיר לחיים את מי שכבר נפטר. יובן כי אין ולא תיתכן החזרת אהבה שאין בה שלילת חירות ודעת מן הזולת ומה ששנוא עליך לא תעשה לחברך ודי לחכימא ברמיזא. הרחבתי בנושא המדובר דווקא בשל הרגישות הרבה הקיימת בו, המיתוסים הנקשרים בו ולמען פיזור הערפל האופף אותו כמקסם שווא. 


מוגש בברכה
יצחק אהרון,ראש מרכז "חכמה".