חכמת הקבלה
צור קשר:
השאר פרטים
השאירו הודעה ונחזור אליכם בהקדם
התקשר עכשיו: 03-9220784
רואים שקוף -  חודש תמוז וחוש הראיה
מאמרים

רואים שקוף - חודש תמוז וחוש הראיה

   
חודש תמוז מזוהה עם חוש הראיה והעין המתבוננת היא לא רק מצלמה לאלבום התמונות שבמוח אלא בצורתה האחרת היא מסוגלת להיות משדר רב עוצמה השולח קרניים בלתי נראות מן העין החוצה שיש בכוחן לפעול לשינוי המציאות.
 
 
 

 

 

 

 

 

חודש תמוז , הראשון בחודשי הקיץ  מקודד בספר יצירה באופן הבא " "המליך אות ח' בראייה, וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם סרטן בעולם, תמוז בשנה ויד ימין בנפש זכר ונקבה".מבין שנים-עשר חושי הנפש, המצוינים בספר יצירה והמשויכים לחודשי השנה, החוש השייך לחודש תמוז הינו חוש הראייה. חוש הראייה הוא הראשון מבין שנים-עשר חושי הנפש וללא ספק מדובר בחוש הפיזי הראשי והחזק ביותר שלנו, ההולם אותנו בכל רגע בשפע אדיר של מראות סביבנו.

באופן פשטני ולצורך העניין נגדיר ראיה כמידע חזותי הנקלט דרך העין, מומר לאותות עצביים, ולאחר מכן עובר תהליך עיבוד מתקדם בתוך המוח. האנטומיה קובעת שהזרימה של חוש הראיה מתקיימת מהחוץ פנימה- אורכי גל שונים מייצרים ברשתית שיקוף מהופך של הנראה לנו ומצטיירת במוחנו תמונה בהירה . ידועים הפערים, חוסר ההסכמות וההבדלים המתודולוגיים בין דת ומדע. בעוד שהמדע מתחדש ומבסס את מסקנותיו על ניסויים מעבדתיים, הדתות השונות מתבססות  בעיקר על אמונות עתיקות, גילויים ומסורות שאין להן בהכרח ביסוס אמפירי. אולם לאחרונה נראה שחלו שינויים משמעותיים בפערים הללו שבין אמונה ומדע ואחת מן הדרכים האפשריות לקשר בין שני העולמות מובאת בתורת הקוונטים. אחד העקרונות בתורת הקוונטים מגלה שעצם העובדה שאנחנו צופים בחלקיק בכל דרך כלשהיא, משפיעה עליו ומשנה אותו. כך מסתבר שמבט העין מסוגל מחד לקלוט את פני המציאות ומאידך לשדר אליה ולשנותה.
באופן דומה סוברת המחשבה הקבלית שחוש הראיה יכול אף לזרום הפוך - מן הפנים כלפי חוץ, והעין המתבוננת היא לא רק מצלמה לאלבום התמונות שבמוח אלא בצורתה האחרת היא מסוגלת להיות משדר רב עוצמה השולח קרניים בלתי נראות מן העין החוצה שיש בכוחן לפעול לשינוי הנצפה. כמו תמיד כאשר נוצרת נקודת חיכוך מחשבתית בין הקדמה למסורת ובין העולם החדש לעולם העתיק נדמה לנו מיד שתפיסת העולם העתיק הייתה שגויה ומוטעית. אך לעיתים שיקול דעת ועיון מעמיק יותר יכולים לגלות שכבות נפלאות של ידע נסתר המתייחס למודל מציאות שונה לגמרי מזו המוכרת לנו וחודש תמוז, המזוהה עם חוש  הראייה, מעניק לנו הזדמנות לבחון מציאות מסוג אחר. בחודש זה יצאו המרגלים לראות את הארץ, ובשובם הם  מתארים את יופייה של הארץ  "וַיֹּאמְרוּ: בָּאנוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ, וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּריה" (במדבר, י"ג, כ"ז). עם זאת, עשרה מהם צופים כישלון בכיבושה: "אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ, וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד [...] עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, וְהַחִיתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹורִי יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן."  כלומר, התיאור שנועד להפיל מורא ופחד והמילים המבהילות שנועדו להרתיע את הלבבות  מעידים יותר מכל על האופן שבו הם בחרו לראות את הארץ- ראיה חיצונית מוטעית ומשובשת. בחירתם לתאר את הארץ בצורה רעה מבטאת את בחירתם לראותה בעין רעה. הם ראו בה רק את הצד החיצוני, המאיים ולא ראו לנכון "לעשות לה עיניים טובות".

כוח גדול ניתן לעין, כך לימדו חז"ל וכאשר אדם מסתכל על דבר אין זו הבטה סתמית, יש לה משמעות וכוח עצום. נושא זה זכה להרחבה ופיתוח במסכת בבא בתרא, בסוגית "היזק ראיה", הוא כוח הראיה והמסורת התלמודית מסיקה "שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין ואין מצויה הברכה בדבר שעבר ספירה ומניין". בזמן הזה של חודש תמוז ניתנת לנו ההזדמנות לשים לב לצד הפעיל שבראיה, לתת את הדעת על הדרך שבה אנחנו מביטים על העולם, ועל סוג האנרגיה שאנחנו משדרים מתוכנו בעת שאנחנו מסתכלים במשהו או במישהו. האם זו אנרגיה טובה של ברכה מעומקא דליבא או שמא, חלילה אנרגיה המשולחת כחיצי רעל שעלולים להינעץ בנפשו של הקורבן ולפצוע אנושות את מזלו. כנאמר במשנה : " עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאים אדם מן העולם" (ב', יא'). עוד ומאז ימי העולם העתיק האמינו בני האדם על קיומה של "עין הרע" כמושג בעל קונוטציה שלילית ומאיימת הבא להורות על יכולתה של העין להיות מכשיר מאגי -הרסני שמחבל ופוגע במזלו של האדם ומונע ממנו להתקדם ולהצליח . ר' נחמן מלמד (תורה קצ"ג, ל. מוהר"ן) "שלמחשבה יש תוקף גדול מאוד ואם האדם יחזק  מחשבתו על איזה דבר ועניין שבעולם יוכל לפעול שיהיה כך" מכאן נלמד שמבט העין המתלווה למחשבה אוהדת יבטא עולם שלם של חסד, טובה וברכה. אך אם מתגבשת חלילה מחשבה רעה המתגלגלת לעברו של פלוני העין עלולה לתפקד ככלי נשק יעיל להחריד.

אם נסיט מבט מהאמור עד כאן, נגלה את אחד הנושאים הרגישים והמרתקים בעולם היהודי שנוגע אף הוא לחודש תמוז וכוח הראיה- הלא הוא  "שמירת העיניים". מושג בעל קונצנזוס רחב בציבור הדתי -חרדי שנסמך על ציווי מפורש בספר דברים " וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם" (במדבר ט"ו).  קיימת במוסר הדתי אובססיה עצומה הקשורה ל "שמירת העיניים" מחשש שמבט על אישה או אובייקט המשדר חוסר צניעות עלול "להזנות" ולהפיל את האדם ברשת הפיתוי, התאווה והרהורי עבירה שמגלמים חטא חריף. אולם היהדות אינה דוגלת בקיצוניות והבחירה החופשית איך ומה לראות משחקת גם כאן. ראיה לכך נמצאת בגמרא שם מבואר שאין איסור על ראית אישה בעלמא ויכול האדם לראות לתומו, אולם כל האיסור למעשה הוא על הסתכלות מכוונת ובוחנת לשם הנאת היצר, מה שמבטא מידה רעה ולא מתוקנת. מכאן משתקף שראיה נכונה מעדנת את המבט, מנתבת אותו פנימה ומבקשת להזכיר לנו שהנשמה היא העיקר וכל היתר הוא בבחינת  "שקר החן והבל היופי".  

כך ראוי להחליף מבט מתעלם, מזלזל ומעליב במבט אנושי, צנוע ומכבד. זה חשוב, אפשרי ואף מבורך כפי שעולה מדברי הבעל שם טוב – "הוא (המביט) עוד מוסיף ברכה וטובה עליונה שדרכה הוא חווה את יפי השכינה".  האופן שבו אנו מסתכלים על המציאות ומתייחסים למה שאנו רואים מעצב את הקיום שלנו ושל אחרים. חכמת הקבלה מלמדת שחלק גדול מפיתוח חוש הראיה הנפשי כרוך בצמצום חוש הראיה הפיזי, ובתרגול היכולת לא להסתכל על חיצוניות הדברים אלא לסגנן ולפתח ראיה לא מוסחת החודרת אל מבעד לפני השטח. כך שניתן לומר שחוש הראיה בנפש, הוא במידה גדולה חוש של אי-ראיה. הוא מתעצם מפיתוח הידיעה כיצד להסתכל מבלי להיתפס לחזות החיצונית. חכמת הקבלה טוענת שהבחירה לראות סובייקטיבית את הטוב והחיובי בחיים ולהאמין שיש הרבה יותר ממה שנגלה לעין, בונים את הכלי לקבלת השפע והברכה ככתוב "טוב עין הוא יבורך". משכך, ככל שאנו סוגרים יותר את עינינו, כך הקב"ה פותח יותר את ידו, וזו עסקה משתלמת. כאשר עיני אנוש מוסרות, אזי עיני ההשגחה העליונה מתגלות , נותנות את ברכתן ומקרינות מבטים של חן, חסד ורחמים.

מוגש בברכה
יצחק אהרון , ראש מרכז 'חכמה'.

 

 

חזרה למאמריםצרו קשרגרסת הדפסה