סייג לחכמה שתיקה

פעמים רבות במהלך חיינו הגענו למצבים שבהם השתמשנו בשתיקה כאמצעי להגיב או להביע את דעתנו, על משקל "יש דברים שהשתיקה יפה להם" . ובמקרים בהם דיברנו יתר על המידה חשנו קול קורא בתוכנו המעורר חרטה עמוקה על חוסר שליטה בלשוננו. יצחק אהרון מלמד על כוחה של השתיקה.

השתיקה מביעה עמדה וכוח הרבה יותר מהדיבור ועל כך לימדו חז"ל את חשיבותה ועד כמה היא עצומה עד כדי השגת הטוב. ביכולתה של השתיקה לבנות את עמודי החוכמה של האדם, ובעצם היא כלי להישגים גבוהים ונפלאים הן ברוחניות והן בגשמיות. למעשה, יש שלב בתיקון הדיבור שבא עוד לפני ההודאה: השתיקה, בלימת הדיבור הבטוח בעצמו ונעדר שפלות הרוח. בפרקי אבות כתוב: "כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה" (משנה אבות א, יז): השתיקה משיבה אותנו לגופנו, להיותנו בני תמותה ככל הבריות המועדים ליפול ולחטוא. והנה, מלה נרדפת לפועל שתק היא חש, שורש המלה חוש. כאשר אדם חש מלדבר הוא מתחיל לחוש את עולמו הפנימי ונעשה פתוח לתקנו. תיקון החושים כולם מתחיל בחכמת השתיקה. 

הקדמת השתיקה לדיבור אף משפיעה על הדיבור עצמו. היא מזכירה לנו למעט בדברינו ולעדן את דיבורנו. לעניין זה אף מאפיין נוסף של ההודאה בקטנותנו: "אל תְבַהֵל על פיךָ, ולִבְּךָ אל יְמַהֵר להוציא דבר לפני ה', כי ה' בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריךָ מעטים" (קהלת ה, א). לימד רבי עקיבא "סייי לחוכמה שתיקה", באמרה זו הוא מסביר לנו שחוכמתו של האדם מוגבלת והסייג המשמעותי ביותר של האדם החכם היא יכולתו לשתוק, לעצור מעט ,להתבונן ולרסן את לשונו. מצד שני, הדיבור הוא כוח! הוא "מותר האדם מן הבהמה" – הכוח שמבדיל אותנו ומייחד אותנו, אז עליו נוותר ? האם זה מה שנתבקשנו לעשות עם כוח כזה? לא! התורה וגם חז"ל לא מבקשים זאת מאיתנו, אלא מבקשים מאיתנו לעשות ביקורת קפדנית על מוצא פינו, ובמקרים מסוימים עדיף לשתוק כי אין כמו כוחה של שתיקה, דווקא במצבים שבהם הלשון מתגלגלת ללא שליטה דע כי זה הזמן לבלום ולנצור את מוצאות הפה. ר' נחמן מדגיש את חשיבותו וכוחו של הדיבור ואומר: "ואף שאין האדם מרגיש זאת. כל מחשבה שבעולם שיש לאדם, כולם מוכרחים לבוא בתוך הדיבור בשעת המחשבה, רק שהוא בדקות (בצורה בלתי מורגשת) מאוד, ולכן כל עשייה שעושה האדם צריכה לבוא בתחילה בתוך הדיבור, כי כל הדברים צריכים לבוא בבחינות מחשבה,דיבור ומעשה. נמצא שעל ידי הדיבור נגמר המעשהְ ויוצא מכוח אל הפועל". רצונו לומר בעוד שהמדבר יתר על המידה חושף בפני כל את רצונותיו, סודותיו ושאיפותיו ונראה כספר פתוח המזמין אחרים לעלעל בו, מה שבוודאי עלול לפגום במזלו ולעכב את הצלחתו המיוחלת. השתקן מצניע וממלא פיו מים ובשתיקתו "משתק" את יצר הסקרנות הפוגענית אצל הזולת. בצעד זה הוא מונע את התעוררות הקנאה בלב אחרים וכפועל יוצא בונה כעין חומה בצורה סביבו, שאלמלא היה עושה כן תוכניותיו היו לבטח משתבשות ,מתעכבות ונהרסות. אין אדם שלא חווה שיעור גדול בשפלות הרוח המלווה בתחושת כישלון צורב ומייסר, שבצידו החרטה בדיעבד שבעניין פלוני הייתי צריך להחריש ולא לגלות את סגור ליבי לאחרים. אם נתבונן ונבחן היטב את כישלונותינו נגלה באופן מובהק שפעמים רבות הם תוצר לוואי של התנהלות שגויה מצידנו המורה על פטפטת מיותרת עם אדם שביקשנו עצתו ו/או סיפרנו על רצוננו לפרוץ ולהצליח. האנרגיה השלילית , היא עין הרע,  המשולחת כחיצי רעל תחסל כל אפשרות לבוא בשערי ההצלחה ותמנע חיש מהרה מהאדם להגשים את רצונותיו וליישם בהצלחה את מטרותיו.

ובכן מהו סוד השתיקה וכיצד עלי לנהוג על מנת להישמר מפגיעת עין הרע?  "השתיקה יפה מהדיבור" בא ללמדך כי על אף הרצון הטבעי כל כך לזעוק ולנפנף במזלך הטוב שמאיר לך פנים עליך להפנים את העובדה שלשתיקה שמורות מעלות רבות מאוד ולפטפוטי סרק חסרונות רבים עוד יותר. שהרי אם תתחרט פעם אחת על השתיקה תתחרט פעמיים על הדיבור. בעולמנו התחרותי המציאות העגומה מוכיחה שרבים הם הקנאים המאחלים בסתר ליבם לנפילתו של האדם שאינו שומר את מוצאות פיו עד כי יאבד את כל שיש לו. כאשר תתחילו לתרגל דממה והקשבה, תיווכחו לראות שהשתיקה מקורה בעוצמה ובריסון עצמי בעוד שהדיבור מגלה חולשה וחוסר משמעת עצמית הגוררת חרטה על המילים שנאמרו. דעו שהשתיקה גורמת לכם פשוט להיות אתם וטוב לקחת נשימה עמוקה שתמתן את הצורך הסוער והמתגבר לדבר ולדבר... ככל שהשקט הפנימי יגבר כך יגבר קולה השקט של נשמתכם. תוכלו לשמוע את לחש נשמתכם שתמיד מהדהד בתוככם. דממה זו תגלה לכם אולי לראשונה מזה הרבה זמן את מהותכם האמתית ומי ששולט בלשונו שומר מצרות נפשו .  

מוגש בברכה
יצחק אהרון, ראש מרכז 'חכמה' לקבלה.