סגולה לפרי בטן
כבר בתקופת התלמוד השתמשו בקמעות לשם הגנה. וכיוון ששמות האל, בצירופים מקודדים, נחשבו מגנים ומבטלים עין הרע ושאר מזיקים ניתן למצוא אותם בקמעות ובסמלים יהודיים: במגן דוד, באותיות הוי"ה, בחמסה, בצורת דג או בצורת עין. לקמע מיוחסים כוחות הגנה, והוא במקרים מסוימים אמור לספוג את האנרגיה השלילית אליו ולא אל האדם ובמקרים אחרים אף להסיט את חיצי הארס, הבוקעים מן העיניים הרעות, הנשלחים אל הקורבן ולבטלם טרם פגיעתם בו.
חכמת הקבלה,בהכירה לפני ולפנים את הכוחות הפועלים בנפש האדם, מלמדת כי הריון ואישה מעוברת מהווים מטרה קלה לפגיעת עין הרע וכישוף מצד אנשים בעלי נפש רעה, מכאלה שאינם מצליחים להביא ילדים לעולם ו/או כאלה שדיבורם החטטני על עניין ההיריון של פלונית עלול למתוח את מידת הדין ולהכריעה נגדה עד כי תאבד את פרי בטנה. בזוהר נאמר שאישה הרה כדאי שתצפין את דבר ההיריון שלושה חודשים שמא חלילה לא תשלוט בה עין הרע וחלילה תפיל את פרי בטנה. מעניין שהרפואה המודרנית טוענת כי מרבית ההפלות מתרחשות דווקא בשליש הראשון להריון ואי אפשר שלא לתמוהה על המתאם המדויק בין כתבי קבלה עתיקים ובין מדע הרפואה המתקדם, כל אחד ומשנתו.
ספר חסידים המיוחס לרבי יהודה החסיד, מייחס לכוחות הרוחניים השליליים גורם ישיר לאי פריון וממליץ לזוג שנפגע ושלא זכה עדין להוליד, להתגרש ולהינשא מחדש. קרי, כוחות הטומאה שולטים וחלים על ברית הנישואים ולא על הזוג בנפרד. כמובן שאין ליישם המלצה זו והבאתי את הדברים בשם אמרם על מנת לבטא את החשש העמוק ששרר בימי קדם בלב כל אותם זוגות חשוכי ילדים. יובן כי היו מקובלים שיצאו נגד הפסיקה הנ"ל וקבעו שישנן דרכים רוחניות טהורות אחרות, היכולות לבטל רוע גזירה ובלבד שהזוג לא יגיע לכדי גירושין ופירוק הבית. כאמור, החשש למעוברת והפחד מפני אובדן הוולד היה כה אימתני וממשי, עד שהגמרא התירה למעוברות לטלטל בשבת את "אבן התקומה", שהייתה מצויה ונפוצה בתקופת התלמוד, ושימשה כבעלת סגולה לשמירת המעוברת והוולד. נשים היו עונדות אותה על צווארן בזמן היריון או כאשר רצו להרות.
לאורך התקופות טענו חכמי הקבלה כי בבריאה קיימים כוחות רוחניים שליליים, שאינם נראים בעין אנושית והשפעתם על האדם כה גדלוה, עד כי יש לשמור על האישה המעוברת מכל משמר וייחסו סגולות רוחניות והשפעות מוחשיות לשלל קמעים ולאבני חן במיוחד. רבנו בחיי (שמות כ"ח) אומר "שאין לך כל אבן ואבן מין האבנים היקרות שלא תמשוך כוח עליונים". בחכמת הקבלה העתיקה מובא כי אבן התקומה הינה בעלת סגולה עצומה נגד הפלת הוולד. היא מובאת ראשונה מבין אבני החושן: "אודם פטדה וברקת, הטור האחד" .אם כן הזיהוי הנפוץ ,המקובל והמאובחן של אבן התקומה כפי המובא ב"אוצר ישראל" (ערך אבנים טובות) קובע שאבן התקומה היא אבן הרובי ( RUBIN ) ובשל היותה בעלת סומק ואדמומיות היא מזכירה בצבעה העמוק את בשר אדם ויש המכנים אותה אף בשם "דם היונה"- צבעה נדיר ביותר, גם בין אבני הרובי עצמן. במקורת נאמר שאבן הרובי משויכת לשבט ראובן (ראובן-רובי) . המפרשים אומרים שצבעה האדום של הרובי והאודם מזכירים את הדודאים שהביא ראובן לאמו כדי שתתעבר, ובשם ראובן רמוזה האבן רובי והצבע האדום של האבן קשור לכל אברי ההולדה ומה שניתן אבן אודם לראובן, על שם שהאדימו פניו בחטא בלהה כשבלבל יצועי אביו.
רבנו בחיי רומז שראובן הוא בכור הבנים וסגולתה של אבן הרובי שכל אישה שנושאת אותה אינה מפילה נפלים לעולם. וטוב תעשה אישה המקשה להרות אם תישא את אבן הרובי על גופה ותפקד להריון במהרה והדבר בחון ובדוק. עוד הוא מוסיף ואומר: " ודע כי נמצא כתוב בספרי חכמת הטבע כי כל האבנים היקרות שהם עיקריות ושורשיות אינן אלא י"ב והם אבות לכל שאר האבנים וכל השאר מיניהם ענפיהן ותולדותיהן. ומה שנתן אבן אודם לראובן על שם שהאדימו פניו בחטא בלהה כשבלבל יצועי אביו והודה ולא בוש, והאבן הזאת נקרא רובי"ן , ומפני זה נקרא מבחר האבן הזאת בלשוננו אודם כי מראהו אדום כדם וסגולתו שכל אישה שנושאת אותו אינה מפלת לעולם נפלים ואמרו שהוא טוב לאישה המקשה לילד".
מאז ימי קדם העריצו אנשים את הרובי והאמינו שיש לו כוחות מאגיים. הרובי נחשב כנוסך בריאות עושר וחוכמה ובימי הביניים אף השתמשו ברובי בתרופות. הרובי נחשב בגלל נדירותו כסמל לעושר וכוח אצל שליטים בעבר.
כתוב בקבלה שהעולם הזה נקרא עולם העשייה, וכשמו טוב תעשה האישה פעולה שתמשוך כוח ממקור העולם העליון. מסורת מהקבלה שתענוד אישה אבן רובי על צווארה, ודווקא לא משובצת בזהב אלא אבן רובי טבעית, משובצת בטבעת או בשרשרת כסף, שהרי כסף מסמל חסד ורחמים, ותישא עליה. ככתוב בקבלה שכל אברי ההולדה מקבלים חיותם מתהלוכת הדמים בגוף האישה וצבעם האדום ניכר באבן הרובי הנמשלת לדם ובכך תמשוך על עצמה פריון ושמירת פרי בטן. יובן למעיין בנאמר כי כל האמור לעיל אינו מחליף עצת רופא והדברים המובאים הנם עתיקי יומין שנועדו לתת לכם טעימה קטנה מעולמם של מקובלים בעלי מופתים.
מוגש בברכה
יצחק אהרון,ראש מרכז חכמה.