מ(ת)חפשים לעשות טוב
מבין כל החגים והמועדים שבריטואל החיים היהודיים, מצטיין חג הפורים כחג של משתה ושמחה. בחגים כמו פסח וסוכות מצווה האדם לשמוח "ושמחת בחגך", שמחה מוגבלת ומפוכחת שאינה נמתחת עד לקצה- "בשמחה" מצויות אותיות "מחשבה", ואכן לדעת חז"ל שמחה ללא מחשבה היא הוללות. אך בפורים השמחה חייבת לבקוע מבין קירות הלב ולטשטש את גבולות הדעת השופטת בסיועו הנדיב והנמרץ של האלכוהול.
חג פורים, על אף היותו שמח ומבדח, מציין מאורע חשוב ורציני מאין כמוהו בתולדות עם ישראל. בימי אחשורוש, נגזרה גזירה עצומה על כלל ישראל, ובדרך נס אותה גזירת שמד הפכה פניה והגאולה לא איחרה לבוא. אם כן, כיצד ומדוע נקשר הצחוק וההומור לחג בעל משמעות עמוקה, רצינית ושורשית כל כך? נדמה כי כבר מראשיתו היה חג פורים יום משתה ושמחה במובן הרחב ביותר, שהתבטא בשירה, בריקודים, באווירה משוחררת ואפילו במידה לא-מבוטלת של רוח שטות. שורשו הרוחני של חג פורים מובא במגילת אסתר. מגילה מלשון "גילוי" ואסתר מלשון "הסתר" או כפי שהמקובלים מכנים "גילוי ההסתר". היא זאת המסמלת בעבור כל יהודי את דלת הכניסה אל העולם הרוחני הנמצא בהסתרה מאתנו עד למועד זה. כאשר האדם צולל אל סיפור המגילה ומבחין מבעד למילים, הוא יוכל לגלות את כל אותם כוחות פנימיים הרוחשים בנפשו. קרי, ההזדהות עם הכתוב מגלה לדוגמה שבכל אדם קיים המן קטן ,מרושע ואגואיסט הדואג לעצמו בלבד ואפילו אם הדבר בא על חשבון אחרים, ומרדכי האלטרואיסט שדואג לזולתו מבלי לבקש תמורה לעצמו. ולכן המקובלים מכנים את הגילוי הרוחני בשם: "שמחה", שאופיינית כל כך לחג הפורים.
כל דמות שמופיעה בסיפור המגילה היא בעלת תפקיד, ועל פי חכמת הקבלה היא מייצגת תכונה או רעיון מסוים. סיפור המגילה מגולל עלילה עסיסית שלא הייתה מביישת אף הפקה קולנועית. קונספירציה, שליטה, תשוקות וניסיון רצח. היהדות כדת מחנכת ליושרה, כנות ואמת מתירה לשנות פניה ליום אחד ולמתוח את האמת בגבולות המותר. אם כן, מדוע עלינו להתחפש בפורים ומהי הכוונה הנסתרת? למנהג ההתחפשות קיימים רמזים עבים במגילה. אסתר מתחפשת ומסתירה זהותה, מרדכי מבקש לכאורה את טובת המלך אך ליבו נתון בדאגה לשלום עמו. המן מתחפש לאוהב המלך אחשוורוש בעוד שמוחו רוקם מזימה לחתור תחתיו ולהמליך עצמו במקומו. ואחרון המחפשים הוא הבורא, ששמו לא מוזכר באופן מפורש לארוך כל המגילה ( שם המילה "המלך" כוונתה לבורא) אך הוא במאי כל העלילה. ברור לכל כי התחפושת מגרה את הסקרנות להעמיק ולגלות את האמת המסתתרת ובאופן טבעי לגמרי להתחפשות בפורים מעלה רבה הנקשרת במתנות לאביונים ולמשלוח מנות.
את הקשר בין תחפושת למצוות חכמים מעגנים בהידור מצוות הצדקה "מתן בסתר" בחיסור גורם אחד- שהוא מעביר הצדקה. כלומר בפורים הואיל והאדם מחופש,המקבל לא יודע ממי קיבל , הנותן לא יודע למי נתן ולכן לא ירגיש עליונות וכך נחסך גורם מתווך בין הנותן למקבל. לכן כולם מתחפשים בפורים ואין יודעים מיהו הנותן ומיהו המקבל, והצדקה הופכת להיות "מתן בסתר". עוד נבחין כי סדר המצוות בפורים הולך ומתרחב מהאישי ועד לציבורי. מן הבית הפרטי – "משתה ושמחה "אל המשפחה והמכרים – "ומשלוח מנות איש לרעהו", ולבסוף מופנה כלפי חוץ אל הכלל – "ומתנות לאביונים" אם כן, רק באופן של ויראלי של דאגה הדדית איש לרעהו תתפשט השמחה למעגלים רחבים ככל הניתן.
יש הנוהגים להתחפש בפורים לבן המין השני – גברים לנשים ולהפך. אך כמו שציינו בתחילת הדברים, היהדות על אף שמגדירה סייגים ברורים ומובלטים לעניין המינים ככתוב" לא ילבש גבר שמלת אישה" נוהגת הפעם באיפוק ומתירה זאת (לדעת רוב הפוסקים) ללא חשש. כפי שאמר הרמ"א: מה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אישה ואישה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא (בלבד)... ויש אומרים שאסור, והמנהג כסברא ראשונה". המהר"ל מסביר כי בפורים אנו חוזרים אל הילדות הנשכחת. כל זאת מתאפשר דווקא ביום הזה מתוך התחברות לתום ולשמחה. בפורים אנו מרשים לעצמנו באופן חד פעמי להתנהג בהיתול גמור,להתחפש ,להתבדח ולהשתכר עד דלא ידע. אנחנו מרמים מעט, משקרים מעט, מתנהגים בהיתול ועושים את עצמנו ההיפך הגמור ממה שאנו דרך תחפושת השקר. עצם פריצת הגבולות בפורים נובעת מתוך הכרת המסגרות. שהרי הבנה טובה ומבוססת של המסגרות מתאפשרת על דרך ההיפוך - עד שהן מפסיקות לאיים ומתגלה הפן הלא מחייב והמותר לרגע. ואולי בפורים, התחפושת מגלה את פרצופנו האמיתי.
מוגש בברכה
יצחק אהרון,איש קבלה ראש מרכז "חכמה"
