ימי ספירת העומר

על פי הקבלה, תקופת ימי העומר מתחלקת לשבעה שבועות. שבהם כל עם ישראל עובר הזדככות וטהרה לקראת מתן תורה, חג השבועות. כל שבוע הוא למעשה בירור לאחת משבע הספירות הקבליות ובסוף הימים עלינו מדרגה רוחנית. החלה ספירת הימים לקראת המעמד הגדול,הנשגב והמשמעותי ביותר בהיסטוריה היהודית.

מקור מצוות ספירת העומר הוא בספר ויקרא, "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַה'.כלומר, אנו מצווים לספור בסדר עולה ,יום אחר יום, 49 ימים ממחרת חג הפסח ולהגיע עד לום החמישים שהוא זמן מתן תורה. 

ימים אלו מהווים פסק זמן קצוב ומוגדר המוקדש להזדככות עצמית,תיקון המידות ועבודה רוחנית פנימית. בזמני קדם ימי ספירת העומר התבטאו בשמחה רבה ובהתעלות הנפש כחלק מהכנה לקבלת התורה. אך מאז שנפטרו עשרים וארבעה אלף תלמידיו של רבי עקיבא ממגפה בפחות מחודש ימים תיקנו חז"ל איסורים של ימי דין כגון איסור שמיעת כלי שיר ונגינה פרט לסעודות מצווה,פדיון הבן,ברית מילה וסיום מסכת.איסור על תגלחת ותספורת,איסור להינשא ואף איסור להתלבש בבגדים חדשים כל אלה עד ליום ל"ג בעומר. אגב, למנהג איסור רחצה בים בימי העומר אין מקור ואיסור. 

אם כן ,מדובר בימי דין חזקים שבהם ניתנת לנו היכולת המיוחדת להאיר את נשמותינו ע"י הספירה של הימים כי כל חפצו של היהודי המאמין להגיע אל הזמן ההוא . וזו הסיבה שאנו מונים לעומר. כלומר כך וכך ימים עברו מן המניין, ואין אנו מונים כך וכך ימים יש לנו לזמן. כל זאת כדי להראות בנו את הרצון החזק להגיע אל הזמן המיוחל ,ולכן לא נרצה להזכיר בתחילת חשבוננו ריבוי הימים שיש לנו להגיע ליום המיוחל שחלילה עלול הייאוש להתגנב ללבנו. חז"ל מסבירים שהקב"ה ברא בעולמו כוחות טומאה וכנגדם ברא כוחות קדושה. וזה כנגד זה בראם חמישים שערי טומאה כנגד חמישים שערי קדושה, ועם ישראל, בזמן שהיו שקועים בעבדות מצריים גשמית ורוחנית, שקעו בארבעים ותשעה שערי טומאה עד שכמעט ונכנסו בשער החמישים וגאלם הקב"ה בניסים ונפלאות וביד חזקה והוציאם מן הטומאה הזאת, על מנת לתת להם את התורה שהיא שער החמישים של הקדושה ומטהרת כמעיין מים חיים. ואע"פ שעם ישראל בשעה שיצאו ממצרים כבר פרשו מלהטיהם כשפיהם ומיני עבודות זרות של מצריים, עדיין טמאים היו ונצרכו שבעה שבועות של תהליך טהרה על מנת להיטהר משבעה מיני טומאה שמנתה התורה, ובהן נטמאו במצרים ולכן התורה מצווה שבע פעמים שבעה ימים שהם ארבעים ותשע ימים ובכל יום נכנסו לשער קדושה וביום החמישים נכנסו לשער החמישים שאז פסקה טומאתם, וכנסת ישראל עמדה ככלה ביום חופתה במעמד הר סיני לקבלת התורה ככתובה הניתנת לכלה מיד החתן .


חכמי הסוד מייחדים את ארבעים ותשע הימים הללו לתקן בהם פגמים אשר נפלו בשבע המידות שעליהן העולם בנוי ושהעולם הוא אדם גדול והאדם הוא עולם קטן .שבע מדות אלו הן : חסד – אהבת הטוב, רצון לקבל על מנת להשפיע, גבורה – צדק,בלימה, משמעת וריסון עצמי, תפארת – איזון שבין חסד לגבורה המבטאת הרמוניה, נצח- שקדנות,עוצמה, חוזק ושאפתנות, הוד- הכנעה,יראה והדר, יסוד- חיבור בן כוחות מנוגדים, הטמעה, התקשרות והרחבה, מלכות – כל הספירות כלולות בה ונוצקות לתוכה,מבטאת שליטה, מנהיגות, והשפעה. כל אחת מהספירות כלולה ומורכבת מיתר הספירות האחרות, כך יוצא שקיבלנו 49 צירופים שעלינו לתקן בכל יום ובכל שבוע. כעת אסביר, תארו לעצמכם אדם העושה חסדים ללא גבולות וכפועל יוצא הוא יזיק לעצמו וממילא מידת החסד שבו תיפגם ונמצאת חסרה. כך גם שאר המידות שכולן נעשות שלמות רק אם כל שאר המידות מתלוות עימהן ומאזנות אותן. ולכן מחלקים חכמי הסוד את ימי הספירה שבהם צריך לתקן כל פגם במידות אלה ובכל הכלולות בהן לשבעה שבועות . שהראשון כולו חסד והיום הראשון הוא החסד שבחסד והיום השני הגבורה שבחסד והשלישי התפארת שבחסד וכן כל שבעת הימים עד האחרון שהוא המלכות שבחסד. השבוע השני כולו גבורה והיום הראשון בו החסד שבגבורה והשני הגבורה שבגבורה וכן הלאה עד היום השביעי שבשבוע השביעי שהוא המלכות שבמלכות . כך, בכל יום מימי ספירת העומר, אנו מזדככים,מתעלים ומיטהרים יותר כהכנה רוחנית לחג השבועות, מועד שבו עפ"י הקבלה, ניתנת לנו התורה בכל שנה מחדש.

ואלו הם הימים בהם ספרו עם ישראל מיום צאתם ממצרים ועד שבאו להר סיני והתייצבו לקבלת התורה ביום החמישים,שהוא חג מתן תורה שהיא שער הקדושה החמישים. ולכן כל מה שנפגם לאחר מכן במידות אלו אינו זקוק לטהרה חדשה אלא רק להשתדלות לחזור לטהרה ישנה שנשתרשה בכל לבבות ישראל במעמד הר סיני. קשר שלא ינתק לעולם, והבא להיטהר בימים אלו מסייעים אותו מן השמים הואיל וזמן זה מסוגל לטהרה יתרה מכל ימות השנה.

מוגש בברכה
יצחק אהרון,ראש מרכז "חכמה".