והיו לבשר אחד

ביהדות ניתן להבחין ביחסים קוטביים בכל הנוגע למיניות. מחד, קיימות הערות והמלצות ברורות המלמדות על פרישות והתרחקות ממיניות בטענה שגורם זה עלול לעכב ולהפריע להתעלות הרוחנית ולעבודת האל.מאידך, בתורת הסוד קיימות טענות הגורסות כי דווקא הבנת ויישום המיניות מהווים את המפתח להכרת האלוהות ,כמו גם התעסקות רבה בהכרת הסימבולים המיניים בקבלה עד שניתן לומר כי הקבלה רובה ככולה עוסקת במין. על מיניות ויצרים במאמר שלפניכם.

ביהדות ניתן להבחין ביחסים קוטביים בכל הנוגע למיניות. מחד, קיימות הערות והמלצות ברורות המלמדות על פרישות והתרחקות ממיניות בטענה שגורם זה עלול לעכב ולהפריע להתעלות הרוחנית ולעבודת האל.מאידך, בתורת הסוד קיימות טענות הגורסות כי דווקא הבנת ויישום המיניות מהווים את המפתח להכרת האלוהות ,כמו גם התעסקות רבה בהכרת הסימבולים המיניים בקבלה עד שניתן לומר כי הקבלה רובה ככולה עוסקת במין. כמובן,שאין הכוונה למין במובן הגופני דווקא, אלא לכלל ההיבטים המייצגים זרימה דינאמית בין כוחות מנוגדים, זכריים ונקביים, שהתמזגותם יוצרת השלמה והרמוניה מלאים.
בזוהר אנו למדים כי הזיווג האמיתי של הצדיק הוא הזיווג עם השכינה, החלק הנקבי בבריאה, המתוארת כבת זוגו. לפיכך עבודתם העיקרית של המקובלים האמיתיים מיועדת "לזווג זיווגים". משמע ,הכרה וחיבור הכוחות הזכריים והנקביים הפועלים בבריאה ושימת דגשים על המאפיינים המייחדים כל אחד מהם. עניין זה מחייב התבוננות מעמיקה ורחבת היקף בחוכמת הקבלה אך בשל היות נושא המיניות טעון ומורכב לאין ערוך הוא מופיע בכתבי הקבלה כתרשים עשר הספירות , בהצפנה ובאופן מקודד שזר לא יבין זאת. לכן מה שמגיע לציבור הרחב הן אמירות פשטניות המגבילות את מיניות האדם ועומדות בקנה אחד עם המוסר הדתי הכללי. על כן, כל ההתייחסות הקבלית למיניות מופיעה בתורת הסוד בשפה גבוהה ובסמלים מקודדים, דווקא בשל העובדה כי האינטרפטציה לנושא עלולה להיות שנויה במחלוקת בעליל.

ספירת היסוד (אחת מעשר הספירות) כוללת בתוכה בין השאר את אברי המין של הזכר והנקבה ולא בכדי, כריתת הברית או תיקון הברית ביהדות נעשית באיבר המין הזכרי הואיל והמיניות ( אם כל התאוות ) מבטאת באופן מובהק את "הרצון לקבל" שהוא עיקר האגואיזם האנושי במינון הגבוה ביותר. ספירת החוכמה משויכת לצד הגברי בעוד שספירת הבינה משויכת לנקבי. בחיבור החוכמה הזכרית והבינה הנקבית מתקבלת- דעת . הדעת היא התוצאה שבאה מחיבור ומציינת את הזיווג הגופני והרוחני בין הגבר והאישה כמובא בבראשית : " והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד"(ד',א'). כמובן,שאין בנאמר כדי לבטא מיניות גופנית בלבד הואיל וזיווג יכול להתרחש ברמות רבות אך השער לכולן הוא הכרת הזרימה הזכרית והנקבית בטבע שדרכה ניתן לחוות יחסי אישות מלאים בקשת תחומים רבה ומגוונת.
הזכריות בקבלה מסומלת על ידי צורת הישר והנקביות על ידי המעגל. הזכר, מלשון זכרון, מוביל ופורץ דרך אל הכוליות הנשית המיוצגת בכתובים ע"י צורת "המעגל הנשי". הזכר בצורתו החדה והישרה פורץ את המעגל הנקבי ומשחרר אותו מהתפיסה הקבועה והאינסופית הסובבת על ציר קבוע ובכך הוא חושף אותו אל עולם מלא שמחוצה לו. המעגל הנשי הוא מלאות הכול ותכלית השלמות, הוא השכינה השורה והאנרגיה העצומה של האהבה בהתגלמותה ממנה יוצאים חיים. אך כאשר אין הוא מזווג עם הזכר הוא נשאר שבוי בתוך האין סוף שלו מלא בריקנות עצמית.
לעומת זאת הזכר ללא זיווג מפספס את ייעודו ולכן נשאר לכוד בתפיסה הלניארית שלו ושל המציאות. ללא יחסי אישות הוא הולך לאיבוד בניסיון להשתחרר לחופשי ומחטיא את מטרת קיומו. יובן למעיין בנאמר, כי הן הזכר והן הנקבה זקוקים זה לזו לשם יישום מטרת הקיום שלהם. הצורך להיפתח אל האין סוף מיוצג ע"י חיי האישות ובדברים אלו יכולים הזכרי והנקבי לשרת ולהשלים זה את זו.

אדגיש,כי חיי אישות ללא אהבה כמוהם כגוף ללא נשמה. אהבה אינה עניין רומנטי בלבד, היא התנאי המובהק והעמוק לכך שתהיה בחינה של עבודה רוחנית המובילה להתפתחות ולצמיחה זוגית .האהבה היא פתיחת הלב להתמסרות ולנתינה מוחלטת לזולת והיא המפתח להתפתחות אישית ,להכרת המסגרות ולהרחבת גבולות ה"אני" עד אשר הוא כולל את השניים באחדות אחת כגוף אחד שהרי כבר נאמר : " והיו לבשר אחד". 

מוגש בברכה
יצחק אהרון, ראש מרכז "חכמה".