החיים כחידה

הפנייה אל אלוקים או כוח על טבעי אחר נראית מפלט נוח למדי שפותר כל בעיה שהמוח האנושי אינו מסוגל לה. לכן בפרספקטיבה זו אין פלא שהחיים הם חידה עמוקה בעינינו והדבר מעלה לעיתים חוסר ודאויות מטריד

המחול הנצחי של אור בשמי הלילה ריתק את המין האנושי אלפי שנים. הוליד תרבויות, מיתוסים, אלים, ולבסוף את המדע. בעקבות המיתוסים הגיעו הדתות הגדולות שכל אחת מהן אוחזת באידיאולוגיה שונה, ומערכות האמונה נבדלות זו מזו בעניינים רבים ושונים. בד בבד, משותפות להן אמונות ודעות המהוות את אבני היסוד של תפיסת עולמן בערכים דתיים-תרבותיים המשקפים אמונה באל עליון כול יכול.

משחר האנושות המוח האנושי מנסה ליצור סדר עולמי מתוך הכאוס השמיימי. אמונות עתיקות לגבי הקשר הסיבתי בין שמים לארץ, השפיעו באופן ניכר על התפתחותן של תרבויות ודתות שונות מהעת העתיקה ועד ימינו. הוגים דתיים טוענים שחזון היקום של אבותינו היה רעיון מוצלח, כי לא היו בידו ראיות התומכות בו. כמו רוב הפעמים הוא היה באותה מידה יכול להתברר כשגוי, אך ברגע שחזון האמונה 'באל אחד בורא שמים וארץ' פרץ לעולם, הוא סיפק לרבים דרך חיים ומטרה להתמקד בה. כך שהקונצנזוס האנושי הרחב  שיש כוח אחר- קדוש, מסתורי, נשגב ובלתי נתפס מהווה מכנה משותף לכל הדתות כולן. החסידות מלמדת שבמסע החיים אנו נזקקים לאמונה, לחלום, לתקווה ולעידוד לא פחות ואולי אף יותר, מהסברים הגיוניים הבאים מהשכל וההבנה. רצונות, אמונות, פחדים, רגשות וחלומות משפיעים עלינו הרבה יותר מאשר כל הוכחה והסבר מדעיים. כך שבעוד שבעולם המודרני התשובות מדידות, מדעיות והגיוניות, בעולם הרוחני הן אפשריות, פרשניות, ומשקיפות מבעד למצב האנושי.

הניסיון להתעלות מעל לבעיות החיים הוא מוטיב מרכזי בחוויה האנושית והאמונה שחיינו מנוהלים על ידי ישות עליונה, מתקשרת באופן ישיר עם תחושות חוסר שליטה, חולשה ופחד. ניסיונות ליצור תחושות של יציבות וביטחון, מתערערים פעם אחר פעם אל מול פני המציאות המשתנה והחשש מפני כישלון וחוסר מזל, חי במרחב הנפשי והקיומי שלנו. למעשה כל הטקסטים הדתיים כולל התורה, מלמדים שישות אלוקית יצרה אל כל מה שסביבנו למטרה מסוימת ונראה שכך אנחנו חושבים על העולם באופן מולד. משכך, הסברים שקיימים בדתות רבות  קשורים מאוד להיבטי הליבה בדבר היותו של הבורא שליט הבריאה וחלק אימננטי ממהות היקום. אז נכון, ככל שהמדע המודרני ממשיך לחשוף משוואות מתמטיות שמתארות אירועים בעולם הטבע, התופעות שאנחנו מייחסים לדרכיו הנסתרות של האל הולכות ומתמעטות. אולם כאשר אנו ניצבים מול חזית חידתית שמאתגרת את המוח האנושי , לא פעם קורה שנפתחת דלת לעולם הרוח והאמונה. במודע ושלא במודע הנושא מעלה בנו חששות ודאגות ,משליך על חיינו ומתאר את האמונה בגורל ומזל כביטויים של הכאוס הנסיבתי שבו אנו מצויים. כמו לדוגמה, לפעמים לא משנה מה אנחנו עושים או מתכננים לעשות, נראה שהגורל מסמן לנו אחרת וליקום יש תוכניות אחרות בשבילנו . בניגוד לנטייה האנושית שרואה באל כאחראי לכל הרעות והצרות בעולם, מדגיש הרמב"ם כי האשם העיקרי לרוב הוא האדם עצמו. אמנם, האמונה בגורל מקובלת ואפשרית לגמרי ביהדות,  אך הישענות אבסולוטית על הגורל עלולה לעודד בנקל חוסר זהירות,‏ פאסיביות,‏ התנערות מאחריות ותכונות שליליות אחרות.‏ לכן למקרא דברים אלה חכמת הקבלה מביעה עמדה שונה וטוענת שהמקור לבעיה לא תמיד תלוי בשמים ועל פי רוב היא מכוונת את האשמה לצוות הקרקע. במשלי כתוב  "בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל"(ט"ז, ל"ג). משמע, בינו לבין עצמו אדם מטיל גורל. משכך, הגישה המונותאיסטית המקראית מזהה בבירור שלאדם יש חופש בחירה ואין גורל אחד קבוע מראש. לפיכך, האדם יכול לשנות את עתידו בהתאם להתנהגותו ומעשיו.

הזמן המשתנה חידש שלא צריך לעסוק בתיקון עצמי אלא להיות בזרימה ולקבל את עצמנו כמו שאנחנו, ומסורת הקבלה דרשה דווקא כי ניקח אחריות, לא רק על מה שקלקלנו, אלא על כל מה שחסר, בעיקר בנו. היהדות אינה מתעלמת מחולשות האדם ומזכירה לו  שהן אלה שעושות אותו אנושי. אולם בה בעת היא תובעת מהאדם לשנות את דרכיו ולהתעורר מהתרדמה שהחיים ודפוסי החשיבה של השגרה כפו עליו. בנקודות אלו ראוי לנו למצות את המתח ורק מתוכו לפעול- במקום להמתין למזל, להתפלל לניסים או לבכות על מר גורלכם, התמקדו בפעולות שנמצאות בשליטתכם וקבעו מטרה שיש לשאוף אליה. היו מחוברים אל הלב והקשיבו לאינטואיציה שלכם. על כך הקבלה החסידית מלמדת שלאדם בבחירותיו, השפעה ואחריות קריטיים על איכות חייו. חז"ל לימדו שסדר השתלשלות העניינים היוצאים מכוח אל פועל ומתפרשים במציאות חיינו כגורל, תמיד יתחיל במחשבות-  הן הופכות למילים, המילים מובילות למעשים, המעשים הופכים להרגלים, ההרגלים משקפים את עולם הערכים שמסגנן את הגורל. מכאן, שמציאות חייך בידך, והיא עומדת על שלוש רגליים : מחשבה, דיבור ומעשה. כך שאם כל אלה מהווים את המרכיבים היוצרים את המציאות , שינוי שלהם יכול לשנות גם אותה. פענוח חידת החיים והגורל היא משוכה גבוהה במסע החיים שלנו. היא מעוררת חוויה ריגושית עזה המכוונת למושא נשגב כלשהו ששולט בחיינו, יהא זה אלוקים או "חוק הטבע". כך שבמובן המטאפיזי קיים כוח עליון, אדון הבריאה כולה הנקרא בקבלה "אור ממלא כל עלמין" והכמיהה לחיבור אתו בתוך מבוך החיים, הרצון להיכלל בו ולחוש את נוכחותו באופן המורגש והברור, הינו הכוח המניע את האנושות כולה. המחול הנצחי של אור בשמי הלילה ימשיך לנצח את מופעו החידתי והמהפנט. החידה אם הגורל שולט בחיינו או שאולי אנחנו כותבים את האוטוביוגרפיה האישית שלנו בעצמנו לנצח תישאר תעלומה בלתי פתורה.

מוגש בברכה

יצחק אהרון, ראש מרכז 'חכמה'.