בינת אישה יתרה

בתורת ישראל נשים מעטות מוזכרות כדמויות משמעותיות בסיפורי המקרא ותלותה של האישה ביחסים עם גבר ,לרוב אב או בעל אשר במסגרתם ייקבעו חובותיה וזכויותיה, אופיינית למעמד רוב הנשים בעולם העתיק. על אף שבארון הספרים היהודי אין בנמצא ספר אחד שנכתב בידי אישה חכמת הקבלה מלמדת ארוכות על מעלותיה של האישה ומדגישה שמאחורי כל המעשים שבעולם, גם אם זה לא נראה כך, עומדת אישה.

במקומות רבים ומשמעותיים בתורה אנו מוצאים את האישה כמבוגר האחראי בסביבה שיודעת לקבל את ההחלטות הנכונות ברגישות ובחכמה ולכוון את המעשים כרצונה. ולראיה לאורך כל ספר בראשית תמיד נעשה רצונן של נשים : האדם אכל מפרי עץ הדעת וחרץ גורל דורותיו לעולמים, אך השיקול והיוזמה באו מצד האישה. כאשר אברהם שולח את הגר נראה כי היוזמה באה ממנו, אך לאמתו של דבר היוזמת היא שרה. היא המכוונת והוא מבצע ככתוב: " כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ".

 

אברהם בירך את יצחק והוא זה שצריך להעביר ולהוריש את הברכה לזרעו אחריו. אך למי הוא מעביר את הברכה? למי שרבקה בוחרת בו. יעקב עומד מול רבקה והיא מורה לו לעשות דבריה באומרה: " שמע בקולי " היא לא המבצעת ואפילו לא בעלת הכוח, תחום זה נתון בידי הגבר אך בתבונתה וקסמה הרב היא מכוונת את המעשה לכדי יצירת מציאות.

והקבלה? זו מרוממת את האישה עוד יותר מהגבר אל דרגת "בוראת" האחראית לקיומו של המין האנושי. היא היולדת, היא המצמיחה היא התורה ,עם ישראל נקרא אישה ובקבלה החסידית לוקחים את הנושא צעד קדימה וקושרים בין האישה למזל. ר' נחמן ציין שאחת ממעלות האישה, על פני הגבר, היא השפעת מזל ככתוב : " על ידי בחינת הנקבה ,בת זוגו, שהיא בחינת הנפש אצלו על ידה בא לו הממון כי עיקר הממון תלוי בה. כי עיקר העשירות על ידי האישה". או כמו שכתב ירמיהו "נקבה תסובב גבר". כלומר כל מעשיך תלויים ועומדים ברצונה של האישה וגם אם למראית עין היא נוקטת עמדה פסיבית אל תטעו לרגע, אין מדובר בחוסר נקיטת עמדה. גם אם הגבר יוצא לכבוש עולם היא משמשת לו מצפן שקט ,מכוונת אותו הלכה למעשה ובעצם אוחזת במושכות כפרש הרוכב על סוסו. הגבר חש שיש מי שמביטה בו ומחזיקה אותו כמו אם המשגיחה על ילדיה. כך שגם אם הוא חי בתחושה שהוא מלך מגרש המשחקים, עדיין 'האימא' יושבת מן הצד ומשגיחה על כל צעד ושעל.

יובן כי הכוח הנשי מעודן ולא בולט ולפיכך נמצא בנסתר ולא בגילוי. כך היה מאז ומעולם ועל פי הקבלה "בינת אישה יתרה" ויש המפרשים שלפי דעה זו יש באישה גם דעת יתרה, שכן נאמר עוד בחז"ל "אם אין בינה אין דעת". מכאן שהגבר מפגר צעד לפני האישה ועניין זה מושרש היטב בנשמותינו. ואם בכוחה של אישה עסקינן אז פורים מהווה את הדוגמה הטובה ביותר לכך.

 

הדסה החלה את חייה יתומה משני הוריה ומרדכי אימץ אותה. יש הטוענים כי אף נשא אותה לאישה (בבלי מ.מגילה יג',א'). בתלמוד מצוין שהיה בן אחי האב ובנוסף סברו חז"ל שכוונת הפסוק "לקחה מרדכי לו לבת", הוא שלקח אותה לו לאישה.

ברצונו של המלך אחשוורוש לנכס לעצמו נשים נוספות נאספה אף היא לחצר המלך. הפרסים שינו את שמה של הדסה היהודית ל'אסתר' – וקראו לה על שם האלה איסתהאר. ולמה נקראת על שם האלה איסתהר, על שום יופייה הרב: "רבי נחמיה אומר הדסה שמה, ולמה נקראת אסתר? שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אִסְתְּהַר" (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג, א). האלה אִסְתְּהַר היא אישתר הבבלית-אלת האהבה, הפריון והמיניות, היא איילת השחר, היא עשתורת השמית, היא ונוס אלת הכרמים והיא אפרודיטה היוונית –כולן מקבילות לכוכב נוגה ולכולן מכנה משותף אחד המורה על יופי, נשיות ותשוקה. לכן ,הדסה הייתה לפי כל הסימנים בחורה יפה ומושכת עד מאד. חכמת הקבלה מלמדת כי אסתר לא נזכרת לטובה רק על שום יופייה הרב, היא בעיקר קשורה בקשר קונספירטיבי ומסובך שרק בינת אישה יכולה לו. היא זו שסיכנה את חייה בבואה לאחשורוש עם סיפור עלילה מבהיל שהמן חותר תחתיו ושואף להפילו. הסוף ידוע ומוכר המן מורד מן הסוס ונתלה, את מקומו תופס מרדכי לבוש בגדי מלכות ועטרת זהב, אסתר מתגלה במלוא תפארתה (בהמשך היא מסייעת בגאולת ישראל לאחר שבעים שנות גלות ופרי בטנה, דריווש, מחדש את עבודת בית המקדש) והעיר שושן צהלה ושמחה. לכן בפורים הדגש הוא על מלכות האישה שבוחנת וצופה עתידות ועושה מעשיה בתבונה להיטיב.

הרב צבי יהודה קוק כותב: " האישה יותר אלוהית מהאיש, היא יותר 'כרצונו', כרצון ד' ".עיון בדבריו של הרב קוק אודות בריאת האישה מלמדת על דרך מחשבה רגישה, יפה ונבונה. לדעתו האישה "אלוהית" יותר מהאיש: האיש נברא "עפר מן האדמה" ובתוך גוש עפר זה "ויפח באפיו נשמת חיים". לעומתו האישה לא נבראה מן העפר- זאת האישה נבראה מהצלע, שכבר נבראה ועלתה ממדרגת העפר למדרגת חי ומבטאת את הצלם האלוקי הנעלה שכבר חי, הרגיש ודיבר. כך שהשורש שלה הוא אלוקי. היותה של האישה אלוקית יותר יש בה צד מסוים שנשמת האישה יותר גדולה מנשמת האיש. נתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש, האישה פחות אנושית ויותר אלוקית, על כן הבינה היתרה שניתנה באישה, היא המעלה שעשתה אותה בריה קרובה יותר לרצון האל".

מוקדש לכל הנשים האמיצות שמעצבות בתבונה ורגישות את חייהן ואת חיינו בדרך שבה הן בוחרות וכמו אסתר גם הן מצילות אותנו כל פעם מחדש. פורים שמח.

 

מוגש בברכה

יצחק אהרון, ראש מרכז 'חכמה'