בין מוסר לשחיתות- הכול תלוי בנפש האדם

אדם שזונח ערך אחד ומעדיף אחר על פניו, נושא על כתפיו את האחריות המוסרית למעשיו. סולם הערכים לעיתים משתנה עם הזמן ומבטא את הלך הרוח של התקופה, אך השלבים הבונים אותו מתחילתו לעולם יהיו יושר, אמת וכבוד - האם דברים אלו אכן עומדים במבחן המציאות? יצחק אהרון בוחן את הנושא

בבואנו לחפש בין דפי המקרא אחר האנשים המצליחים והמשפיעים ביותר עולה דמותו של יוסף הצדיק - סיפור חייו מציג אדם בעל מגע של ידי זהב. הוא מצליח בדרכו הייחודית להקסים, לכבוש ולפתח כל דבר שעסק בו עד למיצויו המיטבי, הן ברוחניות והן בגשמיות. עדות לכך ניתן למצוא בתורה המציינת את יוסף שלוש פעמים על הצלחתו בכל מעשיו "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח", "וכל אשר הוא עשה ה' מצליח בידו", "ה' אתו ואשר הוא עשה הוי' מצליח". אם כן, להצלחתו המסחררת של יוסף אין אח ורע בתורה כולה.

כאשר מעמיקים בסיפור של יוסף ניתן למצוא רמזים דקים ומוצפנים השופכים אור על השתלשלות מאורעות חייו ועל בחירותיו והתנהלותו שהן בבחינת מודל חיקוי והערצה. לדוגמה, לגופו של יוסף כותונת פסים. מדוע טרח מחבר המקרא לציין דווקא את המילה "פסים", שהרי לכל מילה ומילה בתנ"ך משמעות ועומק ואין מילה שאין מחשבה וסוד המסתתרים בה ובכלל ומדוע היה שונה מאחיו במלבוש? אם כן המילה, "פסים" היא ראשי תיבות המגלים את מסע חיי יוסף והם פוטיפר, סריסים, ישמעאלים, מדיינים.

יוסף, שנמכר על ידי אחיו, מגיע לאחר טלטולים רבים למצרים, לביתו של פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים. מאז בואו של יוסף, מזל גדול ושפע רב החלו עושים דרכם לכל נכסיו ועיסוקיו של פוטיפר והוא לא היסס להפקיד בידיו של יוסף את ניהול כל ענייניו, ככתוב: "וַיַּפְקִדֵהוּ עַל־בֵּיתוֹ וְכָל־יֶשׁ־לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ:" (לט, ד).כל זה היה בבחינת ירית הפתיחה לבאות. פרעה ששמע על נער הפלא ממנה אותו למשנה למלך ונותן בידיו את מפתחות הארץ כולה, ככתוב: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל־אֶרֶץ מִצְרָיִם: (מא, מא).

עד כאן העובדות הכתובות. חשוב להבין כי על אף הישגיו הכלכליים של יוסף, המעידים ללא ספק על אדם בעל שיעור קומה עצום המשלב בתוכו כישרונות רבים, התורה לא טורחת לספק את תסריט חייו אלמלא היה מסר בדבר. דומה שאחד המסרים אותם ניתן ללמוד רמוזים בפסוקים המתארים את שקרה ליוסף עם פוטיפר. אם נרד לעומקם של דברים נמצא כי התורה מבקשת להדגיש בפנינו את העובדה שפוטיפר היה איש מצרי שחי במצרים - "וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי... וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי:" (לט, א-ב). לשם מה ההדגשה החוזרת? שהרי שני פרקים קודם מצוין "וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל־מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים". (לז, לו). חכמת קבלה מלמדת כי ההדגשה של היות יוסף חי בביתו של איש מצרי באה על מנת לייצר בידול וניגודיות תרבותיים מובהקים ביניהם. יוסף התגלגל על כורחו למציאות חיים שונה ממה שהיה רגיל , החינוך, הערכים,המוסר ואורחות החיים היו שונים וזרים לו ולמרות כל זאת הוא הצליח לשמור על רמות מוסר גבוהות וערכים שורשיים שלא הסיתו אותו מדרכו.

שורשים אלה שצמחו בנפשו גרמו לו לשמור על אמות מידה של הגינות, צניעות ויושרה במקום שבו קל מאוד להסתנוור מההצלחה הפתאומית. רמתו המוסרית של יוסף באה לידי ביטוי גם בהיותו ממונה על ניהול ענייני מצרים כולה. בסוף פרשת ויגש אומרת התורה: "וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת־כָּל־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ־מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר־הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת־הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה": (מז יד). מהכתוב נמצאנו למדים כי יוסף היה איש אמונים שהופקד על אוצרות מדינה בעלת עושר עצום ועל אף כוחו ותפקידו הרם הביא את כל הכסף לבית פרעה. המחשבה על לקחת לעצמו, להסתיר ממון, לגזול ולעשות לביתו לא חלפה במוחו, והוא מצליח גם בסביבה זרה לו, על אף שאין לו כל זיקה או קשר תרבותי, אמוני, דתי ואפילו רגשי כלפיה לשמור על ניקיון כפיים ומוסריות אישית וחברתית, אין בכך כדי להסיט אותו מיושרו הפנימי. לפיכך, דרך האמת שלאורה הוא השתית את אורחות חייו ולא הסיט עצמו ממנה היא שזיכתה אותו בתואר צדיק. בל נשכח כי כל אותם ניסיונות שהוא עבר ועמד בהם בגבורה ולא התפתה ונגרר אחר כללי ההתנהגות הנוהגים בסביבה שבה הוא נמצא הם אלה שבזכותם הוא זוכה להביא את הברכה והשגשוג הכלכלי למצרים. לכן כל מעשיו מצליחים, מפני שנעשו ביושר ובאמונה ומגלים את שמו הטוב ואת כוחה של הברכה הנובעת מטוהר המידות והמוסר הגבוה.

בימינו אנחנו שומעים, חדשות לבקרים, על שחיתות מוסרית, גניבת כספי ציבור, לקיחה ומתן שוחד ושלמונים, שקרים מפי נבחרי ציבור ועוד שלל מעללים שהיריעה ושאת הנפש קצרו מלהכיל, ולא אחת עומד הפוליטיקאי או איש העסקים בפני הדילמה: האם לשמר את ערכי המוסר על ברכיהם גדלתי והתחנכתי, האם להיות בעל משרה נאמן שלא מכפיש ומכתים את שמו הטוב או להיגרר אחר כללי ההתנהגות והמשחק הנהוגים כיום: הרצון לקבל לעצמי בלבד, שליטת האגו, קשר הון ושלטון, החזק שורד, מניפולציות, גניבות, מזימות וכדומה. מחשבה זו מביאה אותו לעיתים לנהוג באופן שיש בו זילות מעמדו, פגיעה לא ראויה ואפילו בזויה באנשים הקרובים כמו גם ברחוקים ומכאן מתחיל מדרון חלקלק של חיפוש דרכים יצירתיות ולא כשרות המסוות ומסתירות את טומאת המעשים, לכלוך הידיים ויריקה בפניו של הזולת. הדילמה המוסרית זוחלת כנחש הלוחץ את הלב ומעורר סתירה פנימית. עמוק פנימה בנפש מתחולל מאבק איתנים בין תאוות לא מרוסנות המתנגשות בעוצמה פראית בערכים ובעקרונות. כל אותם ערכים ואידיאלים הם שעל ברכיהם חונכנו כבר מראשית חיינו, הם תוצר תרבותי נרכש שמקועקע עמוק בנפש, וככזה מנהל את חיינו ואף מכריע את בחירותינו. אותה דילמה מוסרית אשר אנו נתקלים בה היא למעשה שאלה שמחייבת מענה מעשי. אדם שזונח ערך אחד ומעדיף אחר על פניו, נושא על כתפיו את האחריות המוסרית למעשיו. סולם הערכים לעיתים משתנה עם הזמן ומבטא את הלך הרוח של התקופה, אך השלבים הבונים אותו מתחילתו לעולם יהיו יושר, אמת וכבוד.

דילמה מוסרית אמרנו?

על מנת ליישם את הערכים שבהם אדם מאמין הוא ייאלץ לעתים לוותר על מטרות חשובות. לדוגמה: מלך אשר יאלץ לוותר על כיסא מלכות למען היושר הפנימי בוודאי יתקבל בהערצה ובאהבה על נתיניו, בעוד שאם יבחר אחרת וינסה לאחוז בכיסאו בכוח, במניפולציות, בשקרים ובמעשי תרמית יחשב מיד כמי שאיבד את כבודו ויושרו וריח של ריקבון מוסרי יעלה ממנו. אם כן, יוסף במצרים ראוי שישמש מודל חיקוי לכל איש ובוודאי לכל נבחר ציבור. סיפור חייו מלמד על היסודות המוסריים, החוקיים ואת רעיונות השלום, הצדק, הצדקה והאחריות שנובעת מתוך יושרה פנימית. לעיתים נדמה כי הדבר קשה ואף בלתי אפשרי, אך בסופו של דבר "ברכת ה' היא תעשיר", בעוד שהשקר תמיד יחפש הגנה ומסתור חשוך להתעטף בו, האמת חיה באור ואינה זקוקה למחסה ודווקא השמירה על הערכים המוחלטים היא זו שתביא את הברכה והשגשוג לכולנו.

מוגש בברכה
יצחק אהרון , ראש מרכז 'חכמה'.