אותיות היסוד על פי ספר יצירה

ספר יצירה, ספר הקבלה העתיק ביותר המיוחס לאברהם אבינו, מדבר ארוכות על סודן, משמעותן וייחודן של אותיות לשון הקודש. הוא מחלקן לקבוצות בעלות מכנה משותף יסודי. כל קבוצה מייצגת תפיסה רעיונית המנסה לתת ביטוי לאופן בו התנהלה הבריאה ועל הדרך בה היא מתקיימת ומתוחזקת מאז ועד היום.עוד על סודן של אותיות לשון הקודש במאמר שלפניכם.

בבואנו לדון בשאלת כוחן של אותיות השפה העברית נקדים ונשאל האם ראוי לייחס להן משמעות רוחנית ? הייתכן כי הן אוצרות בתוכן שפע מטפיסי ואנרגיות שונות ומהו סודן ? מאז ימי עולם לימדו חכמי קבלה כי לפני בריאת כל העולמות יצר ה' את האותיות וטמן בכל אות כוח רוחני אנרגטי המייחד אותה, ככתוב בזוהר כיצד באה כל אות לפני ה' וביקשה להיות הראשונה לתחילת מעשה הבריאה (בראשית,הקדמה). 

מכאן אנו למדים שהאותיות הן כלי לאורו של הבורא והעיסוק הרוחני בהן – אם בקריאה ואם באמצעות התבוננות עשויים למשוך שפע על האדם. היהדות כדת טקסטואלית מייחסת חשיבות עליונה להכרת השפע הזורם באותיות לשון הקודש ואף מייחדת אותו עם קריאת התורה , הנחת תפילין, קביעת מזוזה, כתיבת קמעות וכתיבות קודש קבליות אישיות לכל נפש. אם כן, ניתן להיווכח מה רבה החשיבות (שלילית – קללה חיובית- ברכה ) המיוחסת לכוחה של המילה ועל מסוגלותה להשפיע על המציאות הגשמית.תורת הקבלה מלמדת כי שפע האנרגיה הזורם בכל העולמות הרוחניים: אצילות, בריאה, יצירה ועשיה משפיע ומושפע מהאותיות ולמעשה הבריאה כולה נוצרה בדיבור ככתוב : " בעשרה מאמרות נברא העולם". מאז ומעולם דובר רבות על כוחה של המילה הנאמרת והכתובה, ומתוך ההכרה כי האותיות מחיות את הכול ואוצרות בתוכן את האנרגיה הטהורה ביותר במצבה הגולמי, ניתן להבין מדוע כה גדול ועצום כוחה של מילה. ככתוב: "מוות וחיים ביד הלשון" , "שתיקה יפה לחכמים" , "סייג לחכמה שתיקה" ועוד אינסוף אימרות ופתגמים המבקשים להדגיש כי בכוחה של המילה לחולל שינויים דרמטיים לטוב ולרע והבחירה בידך. 
כידוע, אפילו השםה פרטי עשוי להעיד על טיבו של האדם עד כי ניתן לומר ששם האדם הינו מעין בר-קוד המקפל בתוכו את מהותו ויסודו של האדם ואפילו את סודותיו המוצנעים מעיני כל, עד כי לעיתים המציאות מוכיחה שנדרשת הוספה או שינוי שם על מנת לחזק את האדם מבחינה אנרגטית ולהטות אצלו דפוסי מזל וגורל. ספר יצירה, ספר הקבלה העתיק ביותר המיוחס לאברהם אבינו, מדבר ארוכות על סודן, משמעותן וייחודן של אותיות לשון הקודש. הוא מחלקן לקבוצות בעלות מכנה משותף יסודי. כל קבוצה מייצגת תפיסה רעיונית המנסה לתת ביטוי לאופן בו התנהלה הבריאה ועל הדרך בה היא מתקיימת ומתוחזקת מאז ועד היום.
יובן למעיין כי במאמר זה אינני מתיימר לעמוד על חודה וייחודה של כל אות ועל ההיבטים העמוקים המופיעים בה. לשם כך יש ללמוד, לשקוד ולעיין בספרות קבלית אותנטית העוסקת בסוד האותיות. 

נקודת המוצא בדרך להבנת "עולם האותיות העבריות" תהיה באופן הבא : 

* א, מ, ש - הן אמות היסוד: שלש אמות אמ"ש בעולם, דהיינו שלושה יסודות –אויר, מים, אש. שמים נבראו תחילה מאש, וארץ נבראת ממים, והאויר מכריע בין האש ובין המים. 

* ב, ג, ד, כ, פ, ר, ת - אותיות הספירות - שבע אותיות כפולות הנקראות 
“בגד כפרת” יסודן חיים ,שלום, חכמה, עושר, זרע וממשלה, ומתנהגות בשתי לשונות בּ"ב גּ"ג דּ"ד כּ"כ פּ"פ רּ"ר תּ"ת כלומר מודגשות ורפות. 

* ה, ו, ז, ח, ט, י, ל, נ, ס, ע, צ, ק - אותיות צינורות השפע - "שתים עשרה פשוטות ה"ו ז"ח ט"י ל"נ ס"ע צ"ק, יסודן ראיה, שמיעה, ריח, שיחה, תשמיש, מעשה, הלוך, רוגז, שחוק, הרהור ושינה".

לסיום אציג בפניכם סוד קבלה עתיק שבודדים יודעים : חכמי הסוד מספרים כי כשנברא העולם היו כ"ח אותיות באלפבית, אך כאשר חטא האדם הראשון נעלמה אות אחת, אות הדעת, וכעת יש באלפבית כ"ז אותיות: כ"ב האותיות ועוד חמש אותיות סופיות מנצפ"ך. תורת הקבלה מלמדת כי יום יבוא ותתגלה האות שנעלמה ובזכותה יתגלו סתרי תורה רבים. 

מוגש בברכה
יצחק אהרון, ראש מרכז "חכמה".