לפגישת ייעוץ
נגישות
  • ניווט מקלדת
  • צבעוניות חד-גוונית
  • צבעוניות הפוך
  • A-A-A
מאמרים

ניצנים של פריחה

בלוח השנה העברי מייצג ט"ו בשבט את מחזוריות החיים ופותח לנו צוהר לעבודה רוחנית פנימית. הזמן מוכשר לצמיחה רוחנית וכל שעלינו לעשות הוא רק לרצות וללמוד - יצחק אהרון על משמעות ט"ו בשבט וכלליו.






ט"ו בשבט או "ראש השנה לאילנות", כפי שהוא מכונה במשנה, איננו חג המופיע בתורה והמקור שלו הוא בדברי חז"ל במסכת ראש השנה. כנאמר במשנה: "ארבעה ראשי שנים הם - באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים; באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה; באחד בתשרי ראש השנה לשנים לשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות, באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים - בחמישה עשר בו".כמו בכל מחלוקות בית שמאי ובית הלל, גם כאן נקבעה דעתם של האחרונים להלכה.

באותם ימים ט"ו בשבט לא נקבע כמועד העומד בפני עצמו, אלא צוין כתאריך לצורך יישום דינים והלכות הקשורים בפרי העץ , בפרט בדיני תרומות ומעשרות, ומועד הפיכתו של ט"ו בשבט לחג אינו מדויק. יש המשערים כי היה זה כבר בתקופת המשנה, ויש המאחרים זאת עד למאה ה-16 עם עלייתם של המקובלים יוצאי ספרד ופורטוגל לארץ ישראל, שגם היו אלה שקבעו את ט"ו בשבט כמועד בפני עצמו בלוח השנה העברי.

 

ישנם מנהגים רבים שנאספו ונאגדו לאורך השנים סביב יום ט"ו בשבט. המנהג הרווח והנפוץ ביותר קשור באכילתם של פירות ביום זה. כמו שניתן למצוא בספר "חמדת הימים", העוסק במנהגים והלכות, בעיקר של מועדי ישראל, על פי הקבלה בכלל וקבלת האר"י בפרט. הספר פורסם לראשונה בידי הרב ישראל יעקב אלגאזי באיזמיר בשנת 1731. האר"י הקדוש תיקן סדר שכונה "תיקון ט"ו בשבט" וכלל בעיקר אכילת פירות ואמירת פסוקים, שירות ותשבחות בשבחה של ארץ ישראל. לימים נתקבע התיקון כ"סדר" הכולל שתייה של ארבע כוסות יין ואמירת פרקי תפילה וברכות ואכילת פירות. ט"ו בשבט מהווה עדות למנהגי האר"י, ביום זה נהגו הוא ותלמידיו לחגוג את "סדר ליל שמחת האילנות" שאומץ שנים אחר כך בקרב יהדות העולם.

 

 

מאז ומתמיד נהגו מקובלים רבים לפרוש אל הטבע ולהתבודד. רק הם מחשבותיהם, הרהורי לבם והכוח העליון, הוא הבורא, שנגלה להם בטבע הפתוח. רמז לכך ניתן למצוא אצל יצחק אבינו. חז"ל דרשו כי יצחק תיקן את תפילת מנחה בזמן שיצא לשוח בשדה וכל העשבים והעצים היו שותפים לשיחתו ולתפילתו וסייעו לו להעלותה עד למקומה. לכן ניתן להבין בנקל מדוע קיימת זיקה ברורה ויחס עמוק בין עולם המקובלים לעולם הטבע ולט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות.ביום ט"ו בשבט לבשו המקובלים בגדי חג, למדו קטעי זוהר מיוחדים, ערכו שולחנות מלאי כל טוב אכלו בשמחה מפירות הארץ (כנגד עשר הספירות) שתו יין (אור "חכמה") ושרו וחגגו. למשנתם של המקובלים, בחג אנו נוהגים לאכול שלושה סוגי פירות שהם סימבוליקה של שלושה עולמות רוחניים.

 

  • עולם העשייה - פירות הנאכלים ללא הקליפה כמו אגוזים, רימונים ושקדים.
  • עולם היצירה - פירות הנאכלים ללא הגלעין כמו זיתים, תמרים ודובדבנים.
  • עולם הבריאה - המייצג את מושג "יש מאין" - פירות הנאכלים בשלמותם ואין בהם פסולת כמו תאנים, חרובים ותותים. 

 

זאת ועוד גם לסדר אכילת הפירות חשיבות הואיל ויש בהם כדי לייצג את שלבי העלייה בעולמות הקבליים. כלומר, אנו מתעלים מסוג אחד של פרי למשנהו. בהדרגה אנו עולים מפירות המעורבים בפסולת לאלה הנקיים ושלמים באכילה. סדר זה בא ללמד כי על האדם להתעלות בהדרגה מעל לעולם המעורב בחומר, לשאוף להשגת עולם הרוח ולזכות בהארה מועטה של האור האלוקי המצוי בעולם האצילות, ובכך לתקן את שורשו.מכאן נבין שסדר ט"ו בשבט מהווה חלון הזדמנויות מצוין להאט את קצב החיים ולהשתית מחדש את הנהגותינו. לדעת לחנך את עצמנו בדרך של התפתחות אישית הדרגתית ומדודה המוצאת ביטויה בסדר צמיחת האילנות. למשנתו של האר"י צמיחת האילן מסמלת את צמיחתו של האדם בעולם הרוח. החל משלב הזרע שבו מתעורר באדם הרצון במילוי רוחני, דרך נביטת הזרע בנפשו המבטאת את תחילת המסע בעולם הקבלה וכלה בהבשלת הפרי, היא גמר התיקון-המדרגה העליונה ביותר בעולם הרוח.

 

לכן אין זה פלא שכתבי האר"י, שאותם העלה על הכתוב תלמידו המובהק ר' חיים ויטאל, נקראים "עץ חיים". חכמת הקבלה מלמדת כי כל חגי ישראל השונים לרבות תקופות השנה מרמזים על השלבים הרוחניים שהאדם עובר במסע חייו. בעולמה של קבלה אין משמעות לזמן בהגדרתו הפשוטה ולכן מסלול ההתפתחות הרוחנית שואב דימויים ומושגים הלקוחים מהעולם המוכר לנו. לאחר רדת מרבית הגשמים המסמלים את "אור החסדים", תכונת הנתינה ללא גבול מצד הבורא לברואיו, מתחיל השלב שבו האדם משיל מעליו את קדרות ימי החורף של חייו.

 

כמו עץ לאחר השלכת שמצמיח עליו והניצנים שעל ענפיו מרמזים על הפירות שעתידים להבשיל, כך מדי שנה, ניתנת לאדם ההזדמנות לגלות את הבורא בתוכו, לצאת מעצמיותו ולרכוש חיים רוחניים. על פי המקובלים "האדם הוא עץ השדה" וככזה האילן מייצג את האדם שגמלה בלבו ההחלטה והבשיל בתוכו הרצון להתפתח מבחינה רוחנית.

 

היטיב לבטא זאת הרב"ש: "הנה כתיב כי האדם עץ השדה. היינו כל העבודות שנוהגים באילנות שיהיו מוכשרים להוציא פירות נוהגים גם באדם. כי עד שהאדם יהיה מוכשר להוציא פירות מוכרחים לעבור עליו כל העבודות שנוהגים באילנות. ועניין פירות הוא תכליתו של האדם" (ספר 'שמעתי').בלוח השנה העברי מייצג ט"ו בשבט את מחזוריות החיים ופותח לנו צוהר לעבודה רוחנית פנימית. הזמן מוכשר לצמיחה רוחנית וכל שעלינו לעשות הוא רק לרצות וללמוד את המורשת הנפלאה שהותירו אחריהם המקובלים.

מוגש בברכה
יצחק אהרון , ראש מרכז 'חכמה'.

חזרה למאמריםצרו קשרגרסת הדפסה