לפגישת ייעוץ
נגישות
  • ניווט מקלדת
  • צבעוניות חד-גוונית
  • צבעוניות הפוך
  • A-A-A
מאמרים

מלא ידינו מברכותיך

בבואנו ללמוד על טעם קיום מצווה כלשהיא חשוב שנדע שקיימת קורלציה מובהקת בין העולם הגשמי לעולם הרוחני וישנם יחסי גומלין בין השניים. בדברים הבאים נלמד על מצוות נטילת ידיים ,שהיא אחת המצוות העיקריות והחשובות ביהדות ואף בדתות המרכזיות המים מהווים יסוד מקודש ובכוחם לטהר. דיני נטילת ידיים נידונים במשנה במסכת ידיים. ובתלמוד הבבלי אין  התמקדות ממשית במצווה זו  והעיסוק בה מפוזר במסכתות שונות (עירובין, שבת). עם זאת, עיקר הדיון בנטילת ידיים מרוכז במסכת חולין (מדף ק"ה עמוד א' ועד דף ק"ז עמוד ב'). מדובר במצווה פשוטה, שאינה מצריכה הכנות מיוחדות לקיומה ואינה גוזלת זמן ומאמצים מיוחדים.  על אף שהנטילה לא נזכרה בתורה, מדובר באחת משבע תקנות חכמים.


בחכמת הקבלה מייחסים לנטילת ידיים השפעות רוחניות גדולות ביותר על האדם. טעם קיום המצווה מופיע בזוהר (מדרש רות) ואף רבי אליעזר הגדול, מי שהיה רבו של רבי עקיבא, ציין בצוואתו את עומקה ומשמעותה של המצווה:  " בני, הוי זהיר בכלי של מים סמוך למיטתך. וכשתקום בבוקר, אל תיטול חלוקך ללבוש בלא נטילת ידיים, לא מידך ולא מיד אחר שלא נטל ידיו, כי רוח הטמאה שורה בידיים ".

בדיני הטומאה והטהרה שנקבעו בתורה כל הגוף נחשב ליחידה אחת, כלומר, אם איבר אחד נטמא, כל הגוף טמא וכך גם הטהרה צריכה להיות על כל הגוף. כתוספת לדין זה, הוסיפו חכמים גזירת טומאת ידיים לפיה גם כאשר אנו יודעים שגוף של אדם נחשב טהור מבחינה הלכתית, גזרו חכמים שידיו יחשבו תמיד שניות לטומאה, דהיינו כאילו נגעו בדבר טמא. מצב 'טמא' הוא מצב סגור ואטום. מצב טהור, לעומת זאת, הוא מצב פתוח. אין לבלבל בין קדושה וטהרה, או בין חולין וטומאה. על פי המקרא וההלכה אדם, או חפץ, יכול להיות קדוש וטמא בעת ובעונה אחת, או לא קדוש, כלומר חולין, אך טהור. טהור משמעו פתוח להשפעה, טמא משמעו שהוא סגור בתוך עצמו ולא ניתן להשפעה. כיצד אם נטילת ידיים במים, שהם חומר פשוט לכאורה, יכולה לגרום להשפעה עמוקה עד כדי טהרה מוחלטת ? חכמת הקבלה מלמדת כי המים הם היסוד הרוחני הגבוה והנשגב ביותר מכל החומרים הגשמיים בבריאה. הפסקאות הראשונות בספר בראשית (א', ב'- כ"ב) מתארות את השתלשלות הבריאה הגשמית לרבות בריאת האדם, אולם אף על פי שישנה התייחסות למים ("ורוח ד' מרחפת על פני המים" בראשית א' ב'.) עדיין אין כל אין כל אזכור על בריאתם. חז"ל מלמדים בדבריהם שהמים קדמו לארץ עצמה ולבריאת העולם לפני שאנו מונים אותו. ואגב זאת הסיבה שלא מברכים על המים "בורא" אלא מברכים ברכת " שהכל נהיה".

 יש שלושה סוגים של  נטילת ידיים. יש נטילה של בוקר, יש נטילה שלפני סעודה ונטילת ידיים של בית הכיסא. מתוך תורת הקבלה נוכל לדעת את משמעות נטילת הידיים של הבוקר. ספר היצירה מקביל בין העשייה האנושית ליצירה האלוהית. עיקרון זה בא לידי ביטוי במערכת שנקראת "עשר הספירות" וביחס לנטילת ידיים.  כוחות היצירה של הקב"ה נמשכים לעולם דרך מערכת  'עשר הספירות'. ועל פי ספר היצירה המקבילה האנושית למערכת זו  הן עשר אצבעות הידיים שאיתן האדם פועל במציאות חייו. אם כן, עת האדם קם בבוקר חלה עליו חובה ליטול ידיו לסירוגין משום רוח טומאה ששרתה עליו בשנתו. אסביר, באדם קיימים חלקים חמישה רוחניים בסדר עולה: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. בזמן שינה נותרת הנפש לבדה ויתר החלקים האחרים מסתלקים מהגוף ושבים אליו בזמן יקיצה ( תודה שהחזרת בי נשמתי...)כמובא בתלמוד ששינה היא מצב של אחד חלקי שישים למיתה ומשום כך נטילת ידיים בבוקר היא סגולה לטהרת הנפש. אף הזוהר הקדוש מציין כי כל זמן שאדם לא נטל ידיו בבוקר נשמתו עומדת באפו ואינה נכנסת לגוף. אלא אם ייטול ידיו.  אופן הנטילה הוא לסירוגין. קרי, אוחזים בכלי מלא מים ומתחילים לשפוך על יד ימין, לאחר מכן על יד שמאל, וחוזר חלילה, שלוש פעמים על כל יד, ושש פעמים בסך הכל, ומיד לאחר מכן מברכים:  "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם" .  בחכמת הקבלה אף מייחסים לנטילת ידיים סגולה לעשירות. בכוחה של המצווה להשפיע על פרנסת האדם וכן השפע הזורם בחייו. הברכה  "על נטילת ידיים", יוצרת בנוטריקון את ראשי התיבות "עני", כי אדם שמקפיד על נטילת ידיים מבטלת את מידת הדין וזוכה להורקה של ברכה, שפע ופרנסה. אף המילה מים היא ר"ת של מלא ידינו מברכותיך " . בתלמוד  מובא  שכל המזלזל בנטילת ידיים מגיע לידי עניות (שבת,בס). ואמר רב חסדא על עצמו שהיה נוהג ליטול ידיו בשפע מים ובזכות זה זכה לעשירות מופלגת. כאן אופן הנטילה שונה מהנטילה הקודמת. מדובר בנטילה של הידיים זו אחר זו. מתחילים ביד ימין, שופכים עליה מים שלוש פעמים ואז מעבירים לשמאל ושופכים גם עליה שלוש פעמים. נוסח הברכה נותר ללא שינוי. אדגיש כי בזמן תענית, כמו בכיפורים ובתשעה באב, נטילת ידיים תהיה באופן אחר –עד פרקי האצבעות. כך היא דרכה של יהדות מראשיתה. המים ידעו לטהר ולבטא היטב את יסוד החיים. ולכן אין זה פלא שהמים מהווים ערך מקודש בעיני כל הדתות , כל אחת טעמה ומנהגיה , ובעניין זה אין מחלוקת ביניהן על ערכם הקדוש והנשגב של המים. מצוות נטילת ידיים מטהרת את הנפש ובאותה נשימה אף מוקירה תודה, בעצם התקדשות המצווה, על מידת החסדים, על תשוקת החיים וההתחדשות שמושפעים עלינו ומתבטאים בירידת השפע לעולם ביסוד המים, שבהעדרם האדמה לא תיתן יבולה ונאבד מן הארץ.


מוגש בברכה

יצחק אהרון, איש קבלה ראש מרכז "חכמה"

חזרה למאמריםצרו קשרגרסת הדפסה