לפגישת ייעוץ
נגישות
  • ניווט מקלדת
  • צבעוניות חד-גוונית
  • צבעוניות הפוך
  • A-A-A
מאמרים

ואהבת לרעך כמוך

בתקופה בה אדם לאדם זאב, חשוב לדעת מה עומד מאחורי המשפט "ואהבת לרעך כמוך" מכיוון שלא מספיק שנאהב ונסייע לקרובים לנו מתוך אינטרס אישי ולטובתנו בלבד, אלא שיש דברים נוספים שכדאי לנו להתחשב בהם, כמו הזולת. על המצווה החשובה ביותר ביהדות במאמר שלפניכם.
 




חוכמת הקבלה מלמדת כי מערכת היחסים שבין אדם לחברו, מלבד היותה חשובה ועצומה לבניית קשרי משפחה וחברה ,מבטאת באופן מהותי את היחס של האדם לבוראו. היטיב לומר זאת ר' שמעון בן אלעזר במסכת אבות :" ואהבת לרעך כמוך משמע,אני ה' בראתיו אם אתה אוהבו אני נאמן לשלם לך שכר טוב ואם לאו אני דיין לפרוע". מן הכתוב ניתן ללמוד כי קיימת זיקה ברורה שבין אהבת האדם לאהבת ה' שכן כל אדם הוא חלק אלוה ממעל ומהווה את נזר הבריאה ולכן חשובה מצוות "ואהבת לרעך" בעיני ה' עד מאוד. יש המפרשים את " ואהבת לרעך" באופן- כמו שאתה אוהב את עצמך. והרי זה משתבש באחד משלושה שיבושי-העתקה, הרצופים זה לזה בתרגום שלוש מלים עבריות אלה. שכן לשון 'כמוך' אינו מתייחס לא אל מידתה, ולא אל טיבה ובוודאי לא אל עוצמתה של האהבה. לפיכך אין לראות בכך חיוב המצווה את האדם לאהוב את זולתו באותו שיעור או באותו אופן שהוא אוהב את עצמו (מושג האהבה העצמית אינו נזכר כלל במקרא), אלא עיקר החיוב בעניין הוא - נהג בזולתך כשם שהיית נוהג עם עצמך. שכן אינו אומר שעליך לאהוב את רעך (ר' חיוב נגטיבי בהיר בפסוק "ואהבת את ה' אלוקיך...) , אלא לרעך. חיבור נדיר זה של הפועל הזה עם מושא-עקיף אינו מצוי במקרא אלא בפרק זה של ספר ויקרא בלבד. וכשמבינים את הייחוד הלשוני הזה, לא יקשה עלינו לרדת לעיקר הכוונה. רגש האהבה בין אדם לחברו, אין אפשרות ממשית להכיל אותו בהגדרה אחת קולעת וכמותית ובוודאי שלא ניתן לחייב דבר שהוא הפך טיבעו של האדם-לאהוב את עצמו יותר מכל. יובן למעיין בנאמר כי מצוות " ואהבת לרעך" אינה תובעת מן האדם התמודדות קשה ומורכבת עד כדי יציאה מפוארת מן העצמיות על מנת לאהוב את הזולת במידת האהבה העצמית ,שהרי אין כל יכולת ממשית והגיון בריא לעשות כן מכיוון שהאדם שואף בראש ובראשונה לטובתו ולתועלתו האישית. אלא על אף האגו והאנוכיות צריך האדם לרצות בטובת חברו ממש כפי שהוא מבקש לעצמו ואף לעשות ככל שביכולתו להיטיב עימו.קרי, אפשר לצוות על יחס מהותי של אהבה אל הזולת, אל המקבל – והוא מסומן ב- ל' היחס – את יחסי האוהד ואת מידת המאמצים שלי לטובת האחר. ואם לא די בכך גם כן נכנסות מידות ההקפדה "לשון הרע" ו"עין הרע" הן אלה המקבלות חיותן מקנאה, חוסר אהדה ופרגון המובילים לפגיעה רוחנית קשה. 

אנו למדים זאת מדברי הלל הזקן שאמר לגר שביקש ללמוד את כל התורה במשפט אחד .אמר לו "דעלך סני לחברך לא תעביד (מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך) זוהי כל התורה כולה".(ויקרא פ' קדושים).הלל ביקש לומר כי התורה מצווה את האדם להתייחסות ראויה לזולת הואיל ונכללים בה ערכים המציינים את התייחסות האדם לבוראו. מכאן, כשם שאדם מתייחס לזולתו כך יהא יחסו עם בוראו ,ובמילים אחרות כבוד האדם הוא כבוד הבורא. ככלל,ישנו אדם שעושה את כל מעשיו לתועלתו האישית. הוא מונחה על ידי מניעים אנוכיים ולא יבצע מעשה כלשהוא טרם ישאל את עצמו מהי התועלת שתצמח לי מכך.אותו אדם יעשה מעשה חסד או צדקה באופן פומבי וראוותני ,ידאג שהסביבה תדע על כך,תאדיר את שמו ותחמיא לו על רוחב ליבו .התועלת העצמית הצומחת ממעשה החסד לזולת היא שעומדת לנגד עיניו ומשמשת אמצעי להשגת רצונותיו. השימוש במושג עלות - תועלת מייצג אדם השוקל את צעדיו מתוך אינטרסים אישיים מובהקים. המצווה אכן גדולה אך אינה בוקעת ממעמקי הלב וסיבתה אינה להיטיב עם הזולת אלא עם עצמיותו.לפיכך מדובר באהבה עצמית טהורה שאלמלא הייתה עין צופה ואוזן שומעת על מעשיו "לטובת" הזולת ספק אם היה מקיים את המצווה לאשורה. כמובן,שאין בכך אהבת האדם הכנה ולא ניתן לומר כי אדם זה, למרות מעשי החסד אכן מקיים את המצווה במשמעותה האמיתית. לעומתו, אדם המיטיב עם הבריות ועושה את כל מעשיו מתוך רצון טהור וכוונה אמיתית אכן מבין את טעם קיום המצווה ופועל על מנת לקיים אותה במשמעה הפשוט. הוא מזדהה עם מצוקת הזולת ,חש את כאבו ויחסו אליו יהיה להיטיב בלבד ולא לשם קבלת דבר או כל תועלת אחרת . אישיותו חדורה הכרת תודה על כך שניתנה לו האפשרות לעזור ולסייע ויעשה כל מעשיו מתוך ענווה וצניעות. אהבת האדם בעיניו היא ערך עליון. הוא חש מחויבות להיטיב עם הבריות ושולל כל חשבונות של כדאיות. חוכמת הקבלה מסבירה כי בנקודה זו פועלת לטובתו של האדם מעלת הצדקה והחסדים, הואיל ומשמים אנו נמדדים "במידה כנגד מידה".מובן מאליו,שאם ינקוט האדם בדרך מעשית האוהדת את חברו,ממרומים ינהגו איתו בהתאם וייטיבו לו. קיום מצוות ואהבת לרעך כמוך היא זו שמפעילה את מידת החסד ומרחיקה את מידת הדין. היא המפתח לשערי הברכה וכלולה בה הצבת סייגים וגבולות לתאוות ולאנוכיות האדם ובמשמעה העמוק מהווה יסוד איתן לבניית אישיות נאצלת. אהבת האדם הבאה מתוך ענווה מעלתה גדולה וטומנת בחובה אמת מוחלטת.


מוגש בברכה
יצחק אהרון, ראש מרכז "חכמה".

חזרה למאמריםצרו קשרגרסת הדפסה