לפגישת ייעוץ
נגישות
  • ניווט מקלדת
  • צבעוניות חד-גוונית
  • צבעוניות הפוך
  • A-A-A
מאמרים

אין רע בעולם

אחת הבעיות הנצחיות, אשר העסיקו את המחשבה האנושית מאז ומעולם, היא בעיית הרע. בעיה זו התעוררה באופן  אקוטי ביותר בעולם הדתי, בעיקר בקרב הדתות הגדולות, הדוגלות באמונה כי הבורא,כישות שלמה ומושלמת וטהורה, המנהיג את העולם בטובו אינו יכול הכיל בתוכו את מושג הרוע הטמא והאכזר.




היהדות מביאה תשובה נאה ונחרצת לבעיית הרוע בעולם וגורסת כי הרוע הינו המרית פיו של הבורא ואי ציות לדבריו בעוד הטוב מבטא את הצד השלם והמציית. יחד עם זאת הן הטוב והן הרע מצויים ברצונו של הבורא והרוע אינו אלא העדר מובהק של מושג הטוב שבעולם.
 כמובא בדברי הנביא ישעיהו : "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע אני ה'".        

מדברי הנביא עולה כי האל הינו יחיד ואין בלתו וכל המצוי בבריאה ,טוב ורע, מקורם ברצונו. פסוק זה בא לנגח את התפיסה הנוחה שדוגלת כי קיים יותר מאל אחד והמביעה עמדת מלחמה ומחלוקת בעולם האלוקות. קרי, יש אלוקות אחת טובה היוצרת את האור והטוב ולעומתה אלוקות רעה וחשוכה. תפיסה זו מוכרת לנו בדתות פוליתיאיסטיות הגורסות לריבוי אלים הנאבקים ביניהם ותפקידו של המאמין לסייע לכוחות הטוב להביס. המהפכה המונותאיסטית של היהדות גרמה לחידוד המחשבה בשאלת הרוע לשיאים ולמחוזות שטרם נכבשו. אך בו בזמן היא מעוררת תהיות והתחבטויות רבות סביב שאלת הרוע בעולם. כאמור, בדתות בהן קיים פילוג בעולם האלוקות אין בעיה ממשית להסביר ולהניח את הדעת בשאלת סיבת ומקור הרוע כי אפשר לבוא ולומר כי במאבק האיתנים המתחולל בעולם האלוקות לעיתים הטוב גובר ואנו חווים מציאות טובה ולעיתים הרוע מתגבר והייסורים משתלטים.

אם כן כיצד מתיישבת בעיית הרוע ביהדות ובקבלה הגורסת ומדגישה את עצם קיומו של אל אחד ויחיד, טוב ומושלם, שכל רצונו להיטיב עם בני האנוש. למען האמת זוהי שאלה חריפה ומאתגרת מאוד שגדולי המקובלים לארוך הדורות ניסו ליישבה. על מנת לבאר את מקור הרוע בעולם על פי התפיסה הקבלית עלינו לעיין בסיפור עץ הדעת ולנסות להבין מתוכו כיצד מתבאר ומתבטא הרוע בעולם. כולנו מכירים את סיפור אדם וחוה ולכן לא נאריך בו וניגש למסקנות העולות ממנו. חכמי הקבלה מלמדים כי פנה הבורא  אל האדם הראשון ואמר לו : " בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הם וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך " (קהלת רבה (וילנא) פרשה ז ד"ה).  דהיינו  כל מה שקיים בבריאה הוא לטוב. החל מהחי דרך הצומח וכלה בדומם. הכול הוא הוויה אלוקית . אם כך הם הדברים אין זה נכון לחיות בשיפוטיות ולומר : זה טוב וזה רע. בפניית האל אל האדם ביקש ללמדו שלא יכניס מחשבה שיפוטית אל דעתו (לא תאכל) אלא יאמץ לליבו את העובדה שכל מה שנברא הוא למענו, בשבילו ולתועלתו. לכן אל תכניס מחשבה שלילית זו לליבך (לא תאכל), אלא דע כי כל מה שנברא הוא לטובתך ועליך לראות בכך סימן נפלא לרצון הבורא להיטיב עמך. לפיכך נאמר " לא תאכל " בלשון יחיד, לומר לך שאדם וחווה חד-הם, כפי שנאמר " זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם" כלומר: הן הזכר והן הנקבה משויכים ונקשרים לאחדות אחת כוללת הנמשכת מההוויה האלוקית והרוע אינו אלא ביטוי להתנתקות והתרחקות של האדם מבוראו. וברגע שבו האדם מפנה ונותן ביטוי ותוקף למידת השיפוטיות והאנוכיות מיד מתעוררים עליו ייסורים והוא חש ברע המתקרב.  יובן כי הדברים אמורים גם לגבי כל נושא אחר שעניינו משקף את מידת השיפוטיות והביקורת. לכן כאן המקום לומר כי צמד המילים "טוב ורע" מרמז על מידת השיפוטיות שבאופן כללי אינה מומלצת כלל לאדם  ומוטב להשאירה ביד הבורא.  בכל מקום בו נראה את המילה " רע " נחליף את מיקום האותיות ונקבל " ער ". כלומר, כאשר האדם צריך להגשים את ייעודו ונדרש לתעל את מעשיו כהלכה אך אינו נוקט בכל המהלכים הנדרשים כראוי , אזי קרוב לוודאי שיחוש רע . אך עליו לדעת כי הרע הזה טוב הוא וכי החושך שבו הוא נמצא אינו אלא העדר האור שהוא בעצמו הזמין. ככתוב: " דע כי כל הרע שיש לאדם הוא מצד האדם עצמו כי אור השם יתברך שופע עליו תמיד אך האדם במעשיו הרעים עושה צל לעצמו כך שאין מגיע עליו אור השם יתברך". ללמדנו כי כל זמן שנחיה  בשיפוטיות או אז לעולם נהיה שבויים במעגל קסמים דרכו לא נוכל לקבל את אור הבורא, אך אם נצא ממידת האגו הדוחף אל עבר הרוע שאנו מזמנים לעצמנו נזכה לתובנות אמיתיות ולשפע רוחני רב העשוי לחולל פלאים באיכות החיים. יובן כי קצרה היריעה מלהכיל את עומקו של הנושא וקשת ההבנות בקבלה צובעת את הניגודים וההפכים בגוון מאחד וכולל המבטא את יופייה וחכמתה של תורת הסוד.

מוגש בברכה

יצחק אהרון, ראש מרכז 'חכמה'.

חזרה למאמריםצרו קשרגרסת הדפסה